עפ"ס 61721-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, כפי שעולה אך ורק מהנתונים שסופקו: **עפ"ס 61721-12-25 – פסק דין בית המשפט העליון (בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים)** **תיאור ההליך:** ההליך שלפני בית המשפט העליון הוא ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דחה בקשה של המערערים לפסילת השופטת הדנה בתיק. המערערים תבעו במקור להורות על רישום משכנתא על נכס מקרקעין על שם המערערת 1, מכוח הסכם המחאה ומשכון שנרשם. תביעה זו הוגשה לאחר שנדחתה תביעה קודמת של המערערים להצהיר כי המערערת 1 היא בעלת הזכויות בנכס. המשיבה 1 (אור דש יזמות והשקעות בע"מ) הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, ולחלופין למחיקת המערער 2 (בעלה של המערערת 1) כתובע, בטענה כי אינו מגלה עילת תביעה או סעד עבורו. **הסוגיה המרכזית והתפתחותה:** הסוגיה המרכזית בערעור נגעה לבקשת המערערים לפסילת השופטת הדנה בתיק (להלן: "המותב"), בעקבות התבטאות של המותב במהלך קדם משפט. במהלך הדיון, כאשר בא כוח המערערים טען כי המערער 2 הוא "בעל דין דרוש" ו"הרוח החיה" מאחורי עסקיה של אשתו, התבטאה המותב: "מבחינה מגדרית זה מקומם אותי." **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **פסלות שופט - חשש למשוא פנים:** העיקרון המרכזי שעמד בבסיס הערעור הוא דרישת סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כי שופט יימנע מלדון בתיק אם קיים חשש ממשי למשוא פנים. פסלות שופט אינה ניתנת בקלות, ונדרשת בחינה פרטנית של כל מקרה לגופו. התבטאויות של שופט יקימו עילה לפסילה רק במקרים חריגים, כאשר הן מעידות על נעילת דעתו של השופט באופן שפוגע באובייקטיביות. 2. **פרשנות התבטאויות שופט:** בית המשפט העליון הדגיש כי אין לפרש אמירות של שופט באופן מרחיק לכת. אמירה "לא מוצלחת" של שופט אינה מקימה בהכרח עילה אוטומטית לפסילתו. יש לבחון את ההקשר המלא של הדברים שנאמרו. 3. **עצמאות קניינית של בני זוג:** בהחלטתה, השופטת המלומדת הסבירה כי התבטאותה "מבחינה מגדרית זה מקומם אותי" נבעה מהבנתה כי "על פי הדין, ברירת המחדל היא הפרדה קניינית בין בני הזוג... לפי דין כל אחד מבני הזוג הנשואים מחזיק בכשרות עצמאית לעשייה בקניין." לשיטתה, הדרישה שהבעל ייקח חלק בתביעה בנוגע לקניינה של אשתו, כאשר המשכון נרשם על שמה, "נדמית כטענה החותרת תחת המעמד העצמאי של האישה... כבעלת קניין." בית המשפט העליון קיבל הסבר זה וקבע כי זוהי "השקפה של הדין הישראלי" ולא השקפה פמיניסטית אישית של השופטת. 4. **בעל דין דרוש:** טענת המערערים כי המערער 2 הוא "בעל דין דרוש" נבחנה בהקשר של התביעה לרישום משכנתא על שם המערערת 1. השופטת שאלה האם המערער 2 הוא "מהותית בעל הזכות" או "בעל התחייבות משכנתא" במקביל לאשתו. טענה זו, לפיה שניהם שותפים בזכות, הוצגה על ידי המערערים כבסיס להיותו "רוח חיים" ו"בעל דין דרוש". בית המשפט העליון, בהתבסס על עקרון ההפרדה הקניינית, ראה בדרישה זו, כאשר מדובר בקניין של האישה, ככזו שדורשת בירור ולא פוסלת אוטומטית את עמדתה של האישה כבעלת הקניין העצמאי. 5. **שיהוי בהעלאת טענות:** בית המשפט העליון העיר כי טענת המערערים לעניין השלכת הדיון הקודם על התיק הנוכחי הועלתה בשיהוי משמעותי. כמו כן, טענת המערערים כי "צריך פה בתיק הזה שופט שלא אולי היה מעורה בתיק הקודם ומשליך עליו" הועלתה לראשונה רק לאחר ההתבטאות המדוברת, ולא בזמן אמת. 6. **הבחנה בין הליכים שונים:** השופטת הדגישה כי דחיית התביעה הקודמת של המערערים, אשר "התבססה על תשתית עובדתית ומשפטית שונה בתכלית", אינה מקימה כשלעצמה חשש למשוא פנים בהליך הנוכחי. **חידושים משפטיים והדגשים:** 1. **הקשר דיני – "הרוח החיה" מול הפרדה קניינית:** בית המשפט העליון הדגיש את הפער בין התפיסה ה"עממית" או המשפחתית של "רוח חיה" ושותפות בין בני זוג, לבין עקרונות המשפט הישראלי בנוגע להפרדה קניינית ועצמאות משפטית של כל אחד מבני הזוג. התבטאות השופטת, שבתחילה נתפסה כפוגענית על ידי המערערים, הוסברה כנובעת מעמדת הדין הישראלי, אשר מעניק תוקף לעצמאות הקניינית של כל אחד מבני הזוג. 2. **אי-החלטיות (Tentative Rulings) כבסיס לבירור:** ההבהרות של השופטת במהלך הדיון, ובמיוחד הצהרתה כי "אם זה מה שאתם טוענים אז נשאיר אותו, אם נטען שהוא בעל זכות," מצביעות על גישה של בירור עובדתי ומשפטי לפני קבלת החלטה. בכך, התבטאויותיה לא נחשבו כנעילת דעת סופית, אלא כחלק מהמאמץ להבין את טענות הצדדים. 3. **זהירות בשימוש בטענות פסלות:** פסק הדין מדגיש כי טענות פסלות, אף אם הן מוצגות כטענות עקרוניות או מוסריות, ייבחנו על פי מבחן "חשש ממשי למשוא פנים" ואם הן פוגעות ביכולת השופט להכריע באובייקטיביות. ההדגשה כי "אמירה לא מוצלחת של המותב לא תקים באופן אוטומטי עילה לפסילתו" מהווה אישור מחודש של הלכה זו. 4. **התנהלות דיונית – רלוונטיות ועיקרון היעילות:** בית המשפט העליון העיר על התנהלות המערערים, בדגש על העלאת טענת הפסלות בשיהוי ועל ניסוחים שאינם מכבדים. הדבר מרמז על גישה משפטית המעודדת התנהלות דיונית תקינה ויעילה. **מסקנה:** בית המשפט העליון דחה את הערעור. נקבע כי התבטאותה של השופטת, אף אם ניתן היה לפרשה באופן שונה, נאמרה בהקשר משפטי לבירור טענת "בעל דין דרוש" ו"שותפות קניינית", וכי הוסברה כעולה בקנה אחד עם עמדת הדין הישראלי בנוגע להפרדה קניינית. לא נמצא חשש ממשי למשוא פנים, ולכן לא התקיימה עילה לפסילת השופטת. המערערים חויבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה.