עמ"נ 42430-01-20

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור בחלקו. היא מכירה במחסום הפרוצדורלי של פסק דין קודם המונע מצדדים ליזום התדיינות נוספת באותו נושא או שאלה, המכונה כלל השתק העילה, החל על הליכים אזרחיים, מנהליים ובג"צים. עם זאת, הכלל מוחל באופן גמיש במקרים מנהליים. במקרה הנוכחי, אין ספק כי המערערים מנועים מלהעלות טענות שניתן היה להעלות בהליך קודם בנוגע לבקשתם לחברות בקיבוץ. עם זאת, שיקולי צדק – תחולתו המרוככת של הכלל במשפט המינהלי, הפגיעה המשמעותית שעלולה להיגרם למערער אם טענת ההפליה לא תישמע, והצגת ראיות מקדמיות חדשות ביחס לטענת ההפליה – מצדיקים סטייה מכלל ההשתק בעילה בעניינו של אחד המערערים. לפיכך, ערעורו של אחד המערערים מתקבל, ועוזר הרשם מונחה לשקול לגופה של טענת ההפליה מחמת מוגבלות. מערערת זו אינה רשאית להעלות טענות מעבר להיקפה של טענה ספציפית זו, ופסק הדין אינו קובע את עמדתה לגופה של טענת ההפליה או מתייחס לטענת ההרשאה של המשיב. ההחלטה מתקבלת ללא הוצאות, והפיקדון מוחזר למערערים.