ה"פ 3934/08

תקציר

בית המשפט קובע כי תביעתו של עלי לפיצויים בגין הפקעת חלקת אדמה אינה פסולה בנימוק של ניסיון לערער את סופיותם של הליכי פשרה קודמים. זאת, משום שתביעתו של עלי אינה מבקשת לערער על תוצאות אותם הליכים או לתבוע זכויות בחלקה, אלא להשתמש בהצהרת זכויות המנוח (ח'ליל ומוסא) כבסיס לתביעת פיצויים בגין ההפקעה. התביעה גם אינה נדחית בנימוק שמוסא לא הגיש תזכיר תביעה לפקיד ההסדר, שכן אין זה תנאי מוקדם לתביעת פיצויים לאחר הפקעה. זאת ועוד, העובדה שמוסא הוכרז כנפקד אינה מיטיבה עם העותר, שכן הקרקע הופקעה לפני הכרזה זו והאפוטרופוס לנכסי נפקדים לא תבע זכות לפיצויים מטעמו של מוסא. המכשול העיקרי בפני תביעתו של עלי הוא השיהוי המשמעותי של 54 שנים מאז ההפקעה. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי חלוף הזמן לבדו אינו עילה מספקת לדחיית התביעה. השיהוי עשוי להצדיק דחייה רק אם הוא מהווה שימוש לא ראוי במערכת המשפט, או אם חלה הרעה במצבו של הנתבע כתוצאה מהתנהלותו או מצג השווא של התובע. מאחר שטענת השיהוי מחייבת בירור עובדתי, היא אינה מתאימה לדחייה על הסף, ויש לדון בתיק לגופו. עם זאת, השיהוי עלול להשפיע על נטל הראיות, והמבקש רשאי להעלות את סוגיית השיהוי במהלך הדיון לגופו של עניין. לבסוף, בית המשפט מורה למבקש לשלם לעלי IL 3,000 הוצאות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. החלטה זו ניתנת בהעדר שני הצדדים.