ת"א 28960-06-18

תקציר

השופט קבע כי טענות התובע התקבלו באופן חלקי, ותביעתה שכנגד של הנתבעת נדחתה. לתובע, הרשקוביץ, ולנתבעת, הקרן, היו טענות הדדיות בגין הפרת חוזה והסכם פשרה בנוגע לפרויקט בנייה. תחילה קבעה השופטת כי הסכם הפשרה תקף וכי טענות התובעת לגבי נסיבות סיומו מיותרות. לאחר מכן בחן השופט את החשבונות המאושרים שלטענת התובע הקרן לא שילמה. השופט מצא כי הקרן לא הצדיקה במידה מספקת את אי תשלום החשבון בפברואר 2018 ואת החשבון הסופי שאושר על ידי נציג הקרן, המפקח פרייזינגר. השופטת פירטה את הבדיקה שביצעה הקרן לאחר הוק של הכמויות בחשבון הסופי, שנערכה ללא יידוע התובע וללא כישורים הנדסיים. השופט הגיע למסקנה כי הבדיקה אינה מצדיקה את אי תשלום החשבונות המאושרים על ידי הקרן. השופטת בחנה גם את העבודות שלא הושלמו נכון למועד הסכם הפשרה וקבעה כי התובעת זכאית ליתרת התשלום עבור עבודות האלומיניום אך לא עבור עבודות חיפוי האבן, שכן זו האחרונה לא הוכחה דיה. לאחר מכן קבעה השופטת כי הפרותיה של התובעת את הסכם הפשרה – כגון אי פינוי פסולת בניין – אינן יסודיות ואינן מצדיקות את אי עמידתה של הקרן בהסכם. בנוסף, דחה השופט את תביעות הקרן לפיצויים והסכים לפיצוי בגין עיכובים בפרויקטים, שכן אלה הוסדרו בהסכם. לבסוף, הורה השופט לקרן לשלם לתובע סכומים נקובים, לרבות אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין, בתוך שלושים יום.