עע"מ 7741/15

תקציר

בית המשפט בחן ערעורים הנוגעים לחוק התובענות הייצוגיות, תוך התמקדות בשתי סוגיות עיקריות: הנחות שניתנו לנציגים בגין שימוש במערכת ש"ם, ותקופת ההשבה המוטלת על רשות המסים. היא קבעה כי אין לכלול את ההנחות, שמטרתן לעודד שימוש במערכת, כהשבה מאחר שלא נגבו שלא כדין אגרות. פרשנות זו מתיישבת עם השפה המשפטית ועם כוונת המחוקק להגביל תביעות השבה נרחבות נגד רשויות המדינה כדי להגן על כספי הציבור. בית המשפט התייחס גם לתקופת ההשבה, והגיע למסקנה כי יש להגביל אותה ל-24 חודשים שקדמו לבקשת האישור, המשקפת אמות מידה משפטיות ופסיקתיות. אף שהועלו חששות בדבר תמריץ אפשרי להמשך הגבייה הבלתי חוקית על ידי הרשויות, הדגיש בית המשפט את האיזון החקיקתי בין הגנה על האינטרס הציבורי לבין הרתעה מפני שימוש לרעה. יתר על כן, היא אישרה את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בפסיקת שכר טרחה ושכר טרחה, תוך הכרה באחריות לשקול פערים בין הסכומים הנתבעים לבין הסכומים שנפסקו. ההחלטה משקפת איזון זהיר בין יעילות פרוצדורלית לבין שמירה על כספי ציבור תוך הבטחת פיצוי הוגן לתביעות לגיטימיות.