רע"א 7476/06

תקציר

המבקשת תבעה את המשיב לאכיפת שטר משכנתא בשנת 2000. לאחר מספר ערעורים ותביעות שכנגד, הגיעו הצדדים להסכם שאושר על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשנת 2006. על פי הסכם זה, היה על המשיב להגיש עד ליום 31.5.2006 בקשה לפירעון על בסיס הסכומים ששולמו למבקש החל משנת 1997. אם התשלומים תואמים את הסכום המוסכם של 330,000 דולר, החוב ייחשב כנפרע במלואו. המבקש עתר להארכת מועד זה, ובית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נעתר לבקשה זו, ודחה את המועד ל-1.8.2006. לאחר מכן הגיש המבקש רשות ערעור על ארכה זו, בטענה כי המועד הקבוע צריך להיות מחייב וכי המשיב לא הראה נסיבות חריגות לדחייה. המשיבה טענה מנגד כי השגת המסמכים הדרושים להגשת בקשתה עוכבה בשל נסיבות שאינן בשליטתה. בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, תוך הכרה בסמכותו של בית המשפט להאריך מועדים כדי למנוע עוול, גם ללא הוכחת נסיבות שאינן בשליטת המשיב. במקרה דנן, בית המשפט מצא כי המשיבה עשויה להראות כי שילמה חלק ניכר מחובה, ולכן האריך את המועד האחרון כדי להימנע מתוצאה קשה. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא יתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ודחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מותיר את המועד שהוארך על כנו.