ת"א 37479/05

תקציר

התובעת, גב' מזל סייג, הייתה אישה מבוגרת שסבלה ממחלות שונות, לרבות דמנציה, ונזקקה להשגחה. ילדיה העבירו אותה לבית הוריו של הנתבע רחל ליצ'ק, בית אבות המנוהל על ידי הנתבע ליצ'ק, ללא הכשרה רפואית. עם קבלתה, היה ברור כי סייג היא דמנטית ומהווה סכנה לעצמה. בית האבות לא ביצע הערכה ראויה של מצבה של סייג והעביר אותה למחלקה ל"תשושי נפש בדרך כלל". מצבה של סייג הידרדר והיא הועברה בסופו של דבר למחלקה להשגחה מוגברת. עם זאת, הפיקוח לא היה מספק, וסייג נפל מספר פעמים בתוך תקופה קצרה. הנפילה האחרונה גרמה לשבר בצוואר הירך. סייג מעולם לא חזרה לבית האבות ומתה כחודשיים לאחר מכן כתוצאה מזיהומים שאינם קשורים לכך. התובעים טענו כי רשלנות בית האבות גרמה לנפילתה של סייג וקיצרה את תוחלת חייה. בית המשפט פסק לטובת התובעים. בית האבות קבע כי בית האבות הפר את חובת הזהירות שלו כלפי סייג בכך שלא נקט אמצעי בטיחות מתאימים, כגון התקנת מעקות מיטה, למרות הסיכון המוגבר שלה לנפילות עקב דמנציה וניידות. עוד קבע בית המשפט כי רשלנות בית האבות הקשתה על קביעת הסיבה המדויקת לנפילות, והצדיקה את החלת דוקטרינת הנזק הראייתי, אשר העבירה את נטל ההוכחה אל הנתבעים. הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי רשלנותם לא גרמה לנפילתו של סייג. בנוסף, בית המשפט פסק פיצויים לילדיה של סייג בגין כאב וסבל והורה לבית האבות להחזיר תשלום מופרז בגין השגחה מוגברת שלא ניתנה. הנתבעים חויבו יחד לשלם לתובעים 52,500 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.