ת"א 1278/01

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים וקבע כי המבקשת עמדה בתנאי החופשה להתגונן מפני התביעה שהגיש הבנק המשיב. הבקשה מתייחסת ליתרה שלא שולמה בחשבון החיוב של המבקש, בסך 1,394,933.42 ש"ח, כולל ריבית שנצברה מיום 31.12.00 ועד להגשת התביעה. הבנק המשיב מבקש לגבות ריבית שנתית בשיעור של 20.7% על יתרה זו מיום הגשת התביעה ועד לתשלום היתרה במלואה. לטענת המבקשת, הבנק הפר את התחייבותו בנוגע למסגרת האשראי ולשיעור הריבית החל. לטענתם, היה הסכם למסגרת אשראי גבוהה יותר וריבית מינימום, וכי מסגרת האשראי הייתה אמורה להישאר על כנה עד לקבלת החלטה בהליכים המשפטיים שניהל המבקש נגד המדינה. בית המשפט שקל את הדרישות לקבלת רשות להתגונן ואת חובתו של המבקש למסור פרטים מדויקים ולבסס את טענותיו שכנגד. בעוד שהמבקשים טענו כי הגיעו להסכמות עם נציגי המשיב, טענותיהם חסרות פירוט ואינן נתמכות בראיות בכתב, כנדרש בתנאי הסכם פתיחת החשבון. עם זאת, טענת המבקשים כי לא קיבלו העתקים של דפי החשבון, דבר שהיה מאפשר להם לזהות ולהתנגד לכל אי התאמה בשיעורי הריבית הנגבים, יחד עם הימנעותו של המשיב מצירוף מסמכי חשבון רלוונטיים לכתב התביעה, מהווה עילה תקפה להתגוננות מפני הריבית הנגבית על החשבון. למבקש תהיה הזדמנות לבחון את שיעורי הריבית החלים ולהציג את הגנתם בהתאם. חשוב לציין כי התנהלות המבקש בניהול החשבון עלולה להתפרש כהשלמה עם תנאי הבנק, שכן הם לא העלו כל התנגדות במהלך הפעלת החשבון. זאת ועוד, המבקש לא הביא די פירוט או ראיות תומכות ביחס להסכמים הנטענים, וטענתו כי מסגרת האשראי הייתה אמורה להישאר על כנה עד למתן החלטה משפטית ספציפית אינה מבוססת. עם זאת, נוכח הליקויים במסמכי המשיב וההצדקה הסבירה של המבקש לאי החזקת רישומי החשבון הנדרשים, מגיע בית המשפט למסקנה כי יש מקום להתגונן אך ורק מן הטעם של בירור שיעור הריבית הראוי. הנושא ייבחן בהמשך בדיון קדם משפט שיתקיים ביום 13.4.04. הוצאות בקשה זו ייכללו בהוצאות המשפט הכוללות, שייקבעו בסיום התיק.