ת"א 4091-09-08

תקציר

אמו של התובע הביאה אותו לקופת החולים הנתבעת מספר פעמים בשל פריחות על גופו. אי אבחון נכון של הפריחה על ידי רופאי קופות החולים, אי ביצוע בדיקה מתאימה ואי הפניית התובע לבית החולים במועד גרמו לתובע נזק בלתי הפיך. בית המשפט מצא את קופת החולים אחראית לנזקי התובע. השופטת קיבלה את טענת התובעת כי רופאי קופות החולים לא ביצעו בדיקה מתאימה ואספו אנמנזה מהיולדת במהלך שני הביקורים. למרות שאוסף האנמנזה היה לקוי, השופט קבע כי אין קשר סיבתי בין ליקוי זה לבין אי אבחון המחלה כהרפס. עוד קבעה השופטת כי ברשומות הרפואיות של רופאי קופות החולים לא היה תיאור מפורט דיו של נגעי התובעת, דבר המהווה הפרה של הסטנדרט הרפואי המקובל. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי הפרה זו אינה עולה כדי רשלנות, שכן קופת החולים סיפקה ראיות אחרות - אבחנת רופא העור - כדי לתמוך בטענה כי הנגעים לא נראו כהרפס. השופט מתח ביקורת על היעדר רישומים מפורטים של רופא העור, אך קבע כי כשל זה לא גרם לאבחון השגוי. במקום זאת, האבחנה השגויה נבעה משיפוט שגוי שלא התבסס על הרישום החסר. עוד קבע השופט כי קופת החולים התרשלה בכך שלא הפנתה את התובע לבית החולים קודם לכן, דבר שיכול היה למנוע את נזקו של התובע. ככלל, קבעה השופטת כי רשלנות קופת החולים, ובפרט הימנעותה של רופאת העור מביצוע הפניה דחופה לבית החולים במהלך הביקור השני, גרמה לנזקיה של התובעת, ועל כן קופת החולים אחראית לנזקי התובע.