ע"פ 60233-02-23

תקציר

הכרעת הדין דנה הן בערעוריהם של הנאשם, המכונה המערער, והן של התביעה, המכונה המשיב, על עילות ההרשעה וגזר הדין לאחר שהמערער השמיט הכנסות גדולות במשך מספר שנים בכוונה להתחמק מתשלומי מס. המערער, עו"ד במקצועו, הורשע לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה באי דיווח על הכנסות, וערער על פסק הדין מכמה טעמים, ובהם חוסר כשירות נפשית ופגיעה בזכויותיו במהלך החקירה. המשיב ערער אף הוא, וטען כי לא היה צריך לנכות את רכיב המע"מ של ההכנסה שהושמטה מהסכום הכולל. בית המשפט מצא כי מרבית טענותיו של המערער חסרות שחר, שכן ממצאיו העובדתיים והמהימהיים של בית משפט קמא היו סבירים, לרבות הקביעה כי המערער פעל במזיד ובמרמה. בית המשפט הסכים עם המשיב כי לא היה צריך לנכות את רכיב המע"מ, והגדיל את סך ההכנסות שהושמטו ל-669,753 ₪. עם זאת, בית המשפט קיבל את ערעורו של המערער ביחס לשנים 2017-2018, תוך הפחתת סך המחדלים ב-239,056 ₪, והרשיע את המערער בעבירות של אי ניהול ספרים בגין שנים אלה. באשר לגזר הדין, דחה בית המשפט את בקשת המערער להימנע מהרשעה, שכן מעשיו חמורים ומתוחכמים, והרשעה לא תפגע קשות בשיקומו. בית המשפט אף מצא את טווח הענישה שנקבע סביר, אך שינה אותו מעט כלפי מטה בשל חוסר אחריותו של המערער ונסיבותיו האישיות. בסופו של דבר, הציע בית המשפט להחמיר את עונש המאסר בעבודות שירות לתשעה חודשים, תוך השארת יתר רכיבי העונש על כנם. בהסכמת כל השופטים התקבל ערעורו של המערער באופן חלקי על הכרעת הדין, ערעורו של המשיב התקבל בחלקו בעניין הכרעת הדין וגזר הדין, וערעורו של המערער על חומרת העונש נדחה. המערער נצטווה להתייצב בפני נציב שירות המדינה לענייני קליטה והשמה לצורך מתן גזר הדין.