תפ"ח 3154-05-13

תקציר

גזר הדין מזכה את הנאשם מרצח בכוונה תחילה, אך מוצא אותו אשם בהריגה לאחר שדקר למוות את מ. זב. האירוע התרחש לאחר שהקורבן הגיע לביתו של הנאשם על מנת ליישב סכסוך ונרדף החוצה על ידי הנאשם שדקר אותו בגבו בעת שנמלט. השופטים פוסלים את טענת הנאשם לתאונה, וקובעים כי האחרון רץ אחרי הקורבן עם סכין בכוונה לאיים עליו. הם מטילים עונש של 14 שנות מאסר, בהתחשב בחומרת העבירה, גילו הצעיר של הנאשם וחוסר התובנה שלו, לצד הסתבכותו הקודמת בעבירות אלימות והיעדר המלצה טיפולית. נסיבות המקרה, לרבות כוונותיו השלוות של הקורבן וניסיונו של הנאשם להסתיר את העבירה, נחשבות לגורמים מחמירים. השופטים, המדגישים את הצורך להילחם ב"תת-תרבות הסכינים", סבורים כי העונש חייב לשקף את חומרת המעשה, ולכן גוזרים עליו קרוב לרף המקסימלי אך מוותרים על תביעת הפיצויים בשל חוסר העניין של משפחת הקורבן. גורמים מקלים מרכזיים בפסק הדין כוללים את גילו של הנאשם, מצבו הסוער במהלך האירוע והיעדר עבר פלילי מכביד קודם.