פ"ל 1994-01-13

תקציר

על פי הודאתה של הנאשמת עצמה, היא הורשעה בשורה של סעיפים, בהם נהיגה בשכרות, נהיגה בזמן פציעה קלה, נהיגה בזמן פסילה, איסור מנהלי על שימוש ברכב, נהיגה ללא רישיון תקף ופוליסת ביטוח. האישומים נבעו משני אירועים נפרדים. באירוע הראשון נמצאה לנאשם רמת אלכוהול בדם של 635 מ"ג/ליטר והוא לא התייצב לדיון. כתוצאה מכך נשלל רישיונה והוטל עליה איסור מינהלי לנהוג. עם זאת, הנאשם נתפס שוב נוהג תחת השפעה שבועות ספורים לאחר מכן, הפעם עם רמת אלכוהול בדם של 725 מ"ג לליטר, ובנוסף נוהג בזמן פסילה, ללא רישיון בתוקף, ותחת השפעת סמים. בית המשפט הכיר בחומרתן של עבירות אלה והדגיש את המסוכנות שהן מהוות לשלום הציבור ואת הצורך בהרתעה. בהתחשב בנסיבותיה האישיות של הנאשמת, לרבות ילדותה הקשה, בעיות התמכרות והפרת תנאי שחרור, החליטה השופטת שלא להטיל עליה עונש מאסר. במקום זאת, נגזרו על הנאשם קנס של 2,000 ₪ או 40 ימי מאסר, שישה חודשי עבודות שירות ופסילת רישיון למשך חמש שנים, לצד עונשים נוספים. השופט הדגיש כי מדובר בהזדמנות האחרונה של הנאשם, וכל טעות עתידית תוביל למאסר. גזר הדין נועד לאזן בין נסיבותיו של הנאשם לבין חומרת העבירות, להגן על הציבור תוך מתן הזדמנות לשיקום.