ערר 1047-04-22

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור בחלקו, ופוסק לטובת המערער. החלטת ועדת התכנון המקומית לדחות את בקשת המערער להיתר בניה מתבטלת, והוועדה מצווה לתת היתר בניה בלתי מותנה לבנייה המבוקשת. פסק הדין מכיר בסמכותה של הוועדה לקבוע תנאי היתר ולשקול בנייה בלתי חוקית בעת בחינת הבקשות. היא מכירה בזכותה של הוועדה להורות על הריסת חריגות בנייה כתנאי להיתר, תוך הפעלת מידתיות ושיקול דעת. אולם, במקרה זה, הנסיבות הספציפיות אינן מצדיקות התניית ההיתר בהריסת חריגות הבנייה המתוארות. אשר לגדר הצפונית-מזרחית, הוועדה אינה מוצאת עילה להורות על הריסתה, בהתחשב בהסכמים בין המערער לשכניו ובהסכמת כל בעלי זכויות הקניין. לגבי הגדרות הצפוניות קובעת הוועדה כי התאמתן להנחיות מרחביות תקפות היא ראויה, אך אינה צריכה להיות תנאי להיתר. הוועדה המקומית מונחית לדון ולגבש מדיניות בנושא גובה הגדר לשכונה, תוך הקפדה על גישה מאוזנת המתחשבת בהולכי הרגל ובמרחב הציבורי. בנוגע למבנים החורגים לשטח שחאפ, מבטלת הוועדה את תנאי ההריסה, ואינה מוצאת הצדקה תכנונית מספקת להרוס גדר אחת בלבד בקו גדרות רצוף הקיים מזה עשרות שנים. הוועדה מציינת כי ההיתר המבוקש אינו משפיע על הרכוש המשותף בבית המשותף. בנוסף, פסק הדין מחייב להחזיר את המרפסת למצבה הקודם, כפי שאושר בהיתר משנת 1983, ומחריג כל שינוי בה מהיתר הבנייה. הוועדה מדגישה כי החלטתה אינה מונעת פעולות אכיפה עתידיות או הסכמים קנייניים. טענת המערער לביטול הערבות נדחתה, וההחלטה התקבלה פה אחד ביום 16.11.2022.