בש"פ 487/24

תקציר

במקרה דנן, בית הדין הרבני האזורי תל אביב-יפו הטיל על משיב קנסות לפי סעיף 7א(ב) לחוק בתי הדין הדתיים בשל אי קיום צווי בית המשפט בנוגע להסדרי משמורת ילדים. בית המשפט קנס תחילה את המשיב ב-500 ש"ח, בתוספת קנס מותנה בסך 1,500 ש"ח אם המשיב לא יחזיר קטין לבית המבקש עד למועד שנקבע. בפרשה היו מעורבים בני זוג לשעבר וששת ילדיהם, ארבעה מהם קטינים. התעוררו מחלוקות בנוגע לעמידתו של המשיב בצווי משמורת זמניים, שכן הוא נפגש עם הקטינים מחוץ לשעות ולמקומות המיועדים לכך, לרבות ביקורים בבית חולים. מדו"חות הרווחה עולה כי המשיב נאבק לשמור על הסדרי מגורים הולמים ומתקשה לשלוט במצבי משמורת, כאשר רק ילד אחד שמר עמו על קשר חיובי. בית המשפט החליט להותיר על כנו את הקנס המותנה בסך 1,500 שקל, אך ביטל את הקנס החד פעמי בסך 500 שקל, וקבע כי קנסות צריכים לחייב ציות ולא לשרת תכלית עונשית. המשיב ערער על הקנסות וטען כי הם אינם משקפים את סירובה של הקטינה לחזור לביתה של המבקשת ואת מאמציו לשכנעה לעשות כן. עם זאת, היועצת תמכה בקנסות, וציינה כי המשיב לא עמד באחריותו ההורית והיה עליו להישמע לצווי בית המשפט כדי לצמצם את הפגיעה בקטין. בית המשפט אישר את הקנס המותנה, תוך שהוא מדגיש את חשיבות אכיפת ההחלטות השיפוטיות להגנה על טובת הילד, תוך שהוא דוחה טענות רחבות יותר נגד רשויות הרווחה שאינן רלוונטיות להליך זה.