ע"פ 279/72

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שביטל צו הפסקת עבודה שהוצא למשיבים ללא נוכחותם. הערעור נסוב סביב פרשנות החוקים הרלוונטיים והוראותיהם, ובפרט סעיפים בחוק התכנון והבניה (1965), חוק סדר הדין הפלילי (1965) ופקודת בניין ערים (1936). דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט ברנזון ואליה הצטרף השופט קיסטר, קבעה כי אף שלצו יש השפעות עונשיות, אין מדובר בהליך פלילי רגיל אלא בהליך ייחודי. הם פירשו את החוקים הרלוונטיים כמרמזים על כך שניתן להוציא צו הפסקת עבודה שלא בנוכחות המשיבים, תוך הדגשת האינטרס הציבורי בהפסקה מיידית של הבנייה הבלתי חוקית. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שבנסיבות מסוימות עדיף לזמן את הצד השני ולתת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו. בנוסף, הציע בית המשפט להציב תנאים להמשך תוקפם של צווים במעמד צד אחד ולאפשר למערערים להציג ראיות בערעור. השופט י' כהן הציג דעת מיעוט, וטען כי חוק התכנון והבנייה אינו מאפשר באופן חד משמעי הוצאת צווים על ידי צד אחד. בהסתמך על עקרונות הצדק הטבעי, הוא קבע כי לבית המשפט צריכה להיות סמכות לבטל או לשנות צווים כאלה לבקשת הצד הנפגע. הוא המליץ לתקן את החוקים הרלוונטיים כך שיאזנו בין האינטרסים הציבוריים והאישיים. פסק הדין, שניתן ברוב קולות, קיבל את הערעור והחזיר על כנו את החלטת בית המשפט העירוני, תוך ציון כי משפט המשיבים הסתיים וצו הפסקת העבודה נותר על כנו.