ת"א 1874-01-15

תקציר

המבקשת, שהיא בעלת זכויות החתימה בחברה, הגישה בשמה תביעה נגזרת נגד בעל מניות, בבקשה לסעד זמני. המשיבים טוענים כי יש לסלק את הבקשה, שהוגשה ארבע שנים לאחר פרוץ המחלוקות בין הצדדים, מחמת שיהוי, חוסר ניקיון והסתרת פרטים חיוניים. עוד הם טוענים, כי המבקשת לא הוכיחה את קיומה של הזכות לה היא טוענת, וכי הסעדים המבוקשים אינם נחוצים, וגם בלעדיהם לא היה נגרם למבקשת נזק בלתי הפיך. בתוך כך, ייגרם למשיבים נזק כספי בלתי הפיך, והם ייאלצו לנטוש את הפרויקטים הנוכחיים והעתידיים שלהם, תוך פגיעה בחירותם התעסוקתית. השופט מסכים עם המשיבים בכל הסעיפים. עוד מציינים כי המבקשת לא הביאה כל ראיה לעסקאות שלטענתה סוכלו, וכי אב הטיפוס שלה חסר ערך כיום. כמו כן, בכוונת המשיבים למסור למבקש את כל החומר הקשור לאב הטיפוס הישן, דבר המייתר את הצורך בבקשה לסעד זמני. השופט מגיע למסקנה כי המבקש מנסה להשיג זכויות בטכנולוגיה התיאורטית החדשה של המשיבים, דבר שאינו צודק. לפיכך, השופט מחליט לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני וצו עיקול זמני, ומורה למבקש לשלם למשיבים הוצאות משפט, תוך שהוא מציין גם כי הבקשה נעדרת שחר.