עע"מ 7666/14

תקציר

הערר והערעור שכנגד מתייחסים למחלוקת על היתר בנייה לרפת. סגן הנשיא הציע לקבל את הערעור באופן חלקי ולדחות את הערעור שכנגד. לפסק הדין במקרה דומה, פרשת לייכט, היו השלכות רלוונטיות למקרה זה בשל הדמיון בין הנסיבות. בשני המקרים מדובר ברפתות שנבנו על קרקע הנשלטת על ידי אותן תוכניות. פסק הדין בעניין לייכט קבע כי הקרקע כפופה לתכניות מסוימות וכי נדרשת תכנית מפורטת בטרם ניתן להוציא היתר בנייה, בשל אי הבהירות של תכנית המתאר. בית המשפט מצא כי פסק דין לייכט צריך לחול גם על מקרה זה. יתר על כן, הוראות החוק הרלוונטיות תמכו בדרישה לתכנית מפורטת. קביעתו של בית משפט קמא כי היתר הבנייה צריך לעמוד על תילו אינה עולה בקנה אחד עם פרשנות החוקים והפסיקה הרלוונטיים. אולם, במקום לבטל לאלתר את היתר הבנייה, הורה בית המשפט על השעיית הכרזת הבטלות כדי לאפשר לרפת להשלים הליכי תכנון ולנסות לאשר תכנית מפורטת תוך זמן סביר (במקרה זה, שנתיים). פסק דין זה ייכנס לתוקף רק לאחר פרק הזמן הנקוב, ויאפשר לרפת לנסות להסדיר את מעמדה. לפיכך הציע המשנה לנשיא כי הערעור יתקבל באופן חלקי וידחה את הערעור שכנגד, מבלי לשנות את צו ההוצאות של בית המשפט לעניינים מנהליים, ולא הציע להורות על הוצאות בהליך הערעור. השופטים ג'ובראן והנדל הסכימו עם ההצעה.