סע"ש 27202-03-15

תקציר

התובע, עובד במקצועו, תבע את הנתבעים, מעסיקיו לשעבר בגין תשלומים שונים הנובעים מתקופת העסקתו והפסקתה לרבות הפרשי שכר, פיצויים בגין אי קבלת דמי אבטלה, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה. מנגד, טענו הנתבעים כי התובע היה קבלן עצמאי ולא שכיר. לכן, ההחלטה הראשונה שהתקבלה הייתה האם קיימים יחסי עובד-מעביד או יחסי לקוח-קבלן. בית הדין קבע כי מרבית האינדיקציות מלמדות כי התובע היה עובד ולא קבלן. לפיכך, חויבו הנתבעים לשלם לתובע פיצויים שונים, בהם 1,643 ₪ בגין אי הפרשה לקרן השתלמות, 34,236 ₪ כמענק חגים, 2,399 ₪ כדמי הבראה ו-14,997 ₪ בגין אי הפרשה לפנסיה. תביעת התובע לפיצויים לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר נדחתה מאחר שלא פורטו וראו בה הרחבה של התביעה ולכן אסורה. עוד קבעה השופטת כי תקופת העסקתה של התובעת היא מ-1/08 עד 2/10 אצל הנתבעת 2 ומ-3/10 עד 12/13 אצל הנתבעת 1. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע 5,000 ₪ כשכר טרחת עורך דין.