בע"מ 1048/17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של הליכים משפטיים מורכבים בין בני משפחה הנוגעים לזכויותיהם במספר נכסי נדל"ן וחברות המחזיקות בנכסי נדל"ן. עיקר המחלוקת נסובה סביב מסמך משנת 1995 עליו חתמו הצדדים, המחלק את הזכויות בנכסים אלה שווה בשווה בין שתי קבוצות - בני הזוג לשעבר (המבקש והמשיב מס' 1) ובני משפחתם הקרובה (המשיבים 3 עד 5). במהלך השנים בוצעו עסקאות שונות בנוגע לנכסים אלו, שהובילו לתביעות נוספות ולתביעות שכנגד בין הצדדים. העניין נדון בבית המשפט לענייני משפחה, אשר נתן החלטה מקיפה המאשרת את אמיתות המסמך משנת 1995 ופסק לטובת פרשנותו כמעניק זכויות קנייניות הן למבקש והן למשיב מס' 1 בנכסים הרשומים. משלא היו שבעי רצון מפסק הדין, ערערו הצדדים לבית המשפט המחוזי, שאישר במידה רבה את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי הסכים כי המסמך מעניק למשיבה מס' 1 זכויות קנייניות, תוך שהוא דוחה את טענת המבקשת כי חוק יחסי ממון מגביל את זכויותיה של המשיבה מס' 1 לאיזון משאבים בלבד. עוד קבע בית המשפט כי הצדדים הסכימו לפרשנות מרחיבה של ההליך, המאפשרת לבית המשפט לענייני משפחה לקבל החלטות לגבי כל הנכסים הרשומים במסמך מבלי להגביל אותם לטענות הספציפיות שהועלו בכתבי הטענות. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, תוך התמקדות בשתי טענות עיקריות: האחת, כי אין לפרש את המסמך כמעניק זכויות קנייניות למשיב מס' 1, ושנית, כי פסקי הדין הרחיבו את המחלוקת מעבר ליריבות בין המבקש לבין המשיב מס' 1 כך שיכלול גם את המשיבים 3 עד 5. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הבקשה ללא תגובת המשיבים, בנימוק של צורך בקריטריון צר בבקשות לחופשה לערעור במקרים של "גלגול שלישי". בפסק הדין מודגש כי הכפפת בני הזוג לחוק יחסי ממון אינה מגבילה את יכולתם להגיע להסכמות החורגות ממאזן המשאבים, ופרשנותן של הערכאות הנמוכות יותר למסמך ולהיקף ההליך הייתה סבירה ומבוססת. מאחר שהבקשה לא העלתה שאלות משפטיות מעבר למקרה הספציפי ולא הצביעה על עיוות דין, לא ראה בית המשפט העליון עילה להתערב, ובקשת רשות הערעור נדחתה.