ת"א 45335-11-16

תקציר

התובעת, אזרחית ארה"ב מתחילת שנות ה-60, תבעה בעלות על מחצית הזכויות בנכס ירושלמי, אותו לטענתה ירשה מאמה. הנתבעים כללו את האפוטרופוס לנכסי נפקדים (רנ"א), אחיה ושני בעלי זכויות נוספים בנכס. הנכס היה ממוקם במזרח ירושלים, והליך רישום המקרקעין התנהל על פי החוק הירדני. לטענת התובעת, אמה חתמה על כתב ויתור בשנת 1967, בו העבירה את זכויותיה בנכס לתובע. עם זאת, הזכויות מעולם לא נרשמו על שם התובע. אחיו של התובע התגורר בנכס עד להיעלמותו בשנת 1974. הרשות טענה כי הנכס הוא נכס נפקדים, שכן הן התובעת והן אמה המנוחה היו נפקדות לפי חוק נכסי נפקדים. בית המשפט נעתר וקבע כי כאזרחים ירדנים הם נופלים להגדרה של נפקדים שנכסיהם מוקנים לרנ"א. בית המשפט ציין כי אמנם התובעת הייתה בעלת אזרחות אמריקאית, אך אין בכך כדי לפטור אותה מלהיות מסווגת כנפקדת. זאת ועוד, התובעת ואמה לא היו תושבות מזרח ירושלים ביום 28.6.67, המועד המכריע לקביעת מעמד נפקדים, שכן הן עברו לארה"ב בסוף שנות ה-50 וה-60, בהתאמה. השופט דחה את טענת התובע וקבע כי הנכס הוקנה כדין לרנ"א. כמו כן חויבה השופטת בתובע לשלם את הוצאות המשפט של המדינה והנתבעים 2 ו-3, בסך 40,000 ₪. ההחלטה התקבלה ללא צורך בעדות בעל פה, על סמך סיכומים וראיות בכתב.