ע"א 3050/22

תקציר

הערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים שלא לפסול את השופט ד. מ. דמביץ מלדון בתיק שבו מעורבים המערער ומספר משיבים, לרבות עיריית ירושלים, נדחה. ראשיתה של הפרשה בדצמבר 2020, ובמרכזה תביעה שהגישה המערערת, האחראית לטיפול בבתי עלמין מוסלמיים, נגד משיבים שהחלו לכאורה בעבודות בלתי מורשות בחלקה המיועדת לבית קברות מאז שנות השישים. המערערת ביקשה למנוע את המשך העבודה וביקשה פיצוי כספי. צו מניעה זמני ניתן תחילה על ידי שופט אחר, שהיו לו תנאים ומאוחר יותר שונה על ידי המשנה לנשיא ד. פיינשטיין. הערעורים לביטול צו מניעה זה התקבלו לאחר שעדויות עדים הטילו ספק במהימנותם של עדי המערערת, הובילו לחילוט פיקדון וקביעה כי אין לקיים פעילות בית עלמין במקרקעין מאחר שהוכרזה כגן לאומי. בערעור הדחייה נטען כי החלטותיו הקודמות של השופט הצביעו על משוא פנים, אך בית המשפט מצא כי בקשת הפסילה הוגשה מאוחר מדי, יחד עם חוסר המעש של המערער במשך למעלה מחמישה חודשים לאחר שהובאה עילת הפסילה. עוד קבע בית המשפט כי פסיקותיה הקודמות של השופטת היו ספציפיות לסעד הזמני ולא העידו על הטיה ביחס לסוגיות התיק העיקריות. עיתוי הערעור המאוחר של המערער תרם לדחייתו, לצד היעדר ראיות המצביעות על משוא פנים. לפיכך, טענות למשוא פנים לא היו מוצדקות, שכן השופט הביע פתיחות ברורה להליכים עתידיים.