תמ"ש 60375-08-19

תקציר

התובעת, שהייתה המטפלת העיקרית של אמה המנוחה, הגישה תביעה כספית נגד אחותה, הנתבעת, בדרישה להחזר הוצאות שנגרמו לה בעת הטיפול באמם. הנתבע טען כי התביעה התיישנה בשל התיישנות. עם זאת, השופט פסק נגד הנתבע וקבע כי מנסיבות המקרה עולה כי טענת ההתיישנות נעשתה בחוסר תום לב ולכן יש למנוע אותה. לגופו של עניין, קבעה השופטת כי התובעת זכאית להחזר הוצאות שנגרמו למנוח. השופטת קיבלה את הטענה כי התובעת הוציאה מכספה על הוצאות המנוח, וכי על העיזבון להשיב לה על פי חוק הירושה. כמו כן, קבעה השופטת כי התנאים לפסיקת החזר הוצאות לתובע מתקיימים גם על פי חוק עשיית עושר ודיני ההשבה. השופט בחן את הכנסותיו והוצאותיו של המנוח לאורך השנים וחישב את סך ההוצאות כ-1,126,838 ש"ח ואת סך ההכנסות ל-844,674 ש"ח, כך שההפרש הוא 282,164 ש"ח. סכום זה חולק בין שתי האחיות בהתאם לחלקן בירושה, כך שכל אחות הייתה חייבת 141,082 שקל. בנוסף, קיבלה השופטת את תביעת התובע להוצאות חד פעמיות הקשורות לחייו של המנוח ולחייו שלאחר המוות, בסך 31,650 ₪. גם הפעם חולק סכום זה בין האחיות, כאשר כל אחת מהן שילמה 15,825 שקל. לפיכך, חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 156,907 ₪, שישולמו בתוך 90 יום. עוד קבעה השופטת כי בשל התקופה הארוכה לביצוע פסק הדין, לא יתווספו לסכום הפרשי ריבית או הצמדה. לבסוף קבע השופט כי שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם המשפטיות.