רע"א 5603/21

תקציר

במקרה של פגיעה בעבודה מתאונה בשנת 2013, ביקש המבקש רשות ערעור על החלטה הדוחה את בקשתו לפסול מומחה לנוירולוגיה שמונה על ידי בית המשפט. בתחילה ניתנו חוות דעת מומחים על ידי שני הצדדים בתחומים אורתופדיים, נוירולוגיים ופסיכיאטריים. בשל פערים ביניהם, מינה בית המשפט מומחים משלו. המומחה הנוירולוגי הראשון שמונה על ידי בית המשפט נפסל משום שלא עיין בחוות דעתו של המומחה מטעם המשיב. לאחר מכן מונה מומחה נוירולוגי נוסף, שאת חוות דעתו ניסה המבקש לפסול, בנימוק של התנהגות בלתי הולמת לכאורה והפרות פרוצדורליות. עם זאת, בית משפט קמא דחה טענות אלה והדגיש כי כל התכתבות טכנית בין המומחה השני לבין המשיבים הייתה אך ורק בעניין שכר טרחה ומסירת חומרים. בית המשפט קבע כי מותר למסור למומחה שמונה על ידי בית המשפט חוות דעת של מומחים אחרים, והמומחה השני לא חרג מסמכותו. חששותיו של המבקש התעוררו לאחר שאולי לא היה שבע רצון ממסקנות המומחה בנושא הנכות הנוירולוגית, ולא מהתנהגות בלתי הולמת כלשהי. בערעור הודגש כי פסילת מומחה שמונה על ידי בית המשפט היא נדירה וחייבת להיות כרוכה בהתנהגות בלתי הולמת משמעותית או בחוסר תום לב, שאף אחד מהם לא היה נוכח כאן. משכך, לא מצאה ערכאת הערעור בסיס להפוך את החלטת בית משפט קמא, בקובעה כי אי שביעות רצון ממסקנות המומחה אינה עילה מספקת לפסילה. הבקשה נדחתה, והמבקש חויב לשלם הוצאות בסך 2,000 ₪ לאוצר המדינה.