ע"א 9105/96

תקציר

המערערת מנהלת עסק לדיור מוגן לדיירים קשישים ונדרשת לשלם מס ערך מוסף (מע"מ). במסגרת ההסכם עם הדיירים, הם נדרשים להפקיד פיקדון אשר מוחזר בתום שהותם, ללא ריבית. המערערת שילמה מע"מ על דמי הניהול אך חויבה במע"מ נוסף על ידי המשיב בגין הריבית הרעיונית שנחסך מקבלת הפיקדונות. המערערת טענה כי מדובר בכפל מס וכן ערערה על גובה הריבית הרעיונית שנגבתה. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערער. לאחר מכן ערער המערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי הפיקדונות הם במהותם הלוואה ללא ריבית, והריבית שנחסך היא הטבה שוות ערך לכסף ולכן חייבת במע"מ. הטבה זו הייתה חלק מהתמורה המוסכמת ולכן נכללה במחיר העסקה. עוד קבע בית המשפט כי מיסוי הריבית הרעיונית והריבית בפועל אינו מהווה כפל מס שכן מדובר בשני אירועים נפרדים. לבסוף, קבע בית המשפט כי המערערת אינה יכולה לנכות מס תשומות על הוצאה רעיונית שכן זו אינה קיימת ואינה מותרת על פי חוק מע"מ. לפיכך נדחה הערעור, תוך חיוב המערערת בהוצאות המשיב.