ת"פ 2698/06

תקציר

פסק הדין דן באחריותם של שני נתבעים ביחס להשלכת פסולת בשטח ציבורי בישראל. הנתבע 1 הינו תאגיד שבבעלותו משאית וולוו לבנה המשמשת לפינוי והובלה של פסולת בניין. נאשם 2 הינו מנהל פעיל של נאשם 1. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות על סעיפים 2 ו-13(ב)(1) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984, שעניינם השלכת פסולת בשטח ציבורי, וסעיף 15 לאותו חוק, המטיל חובה על נושאי משרה בתאגיד לפקח ולמנוע מעובדים לבצע עבירות סביבתיות. בית המשפט מוצא את נאשם 1 אחראי לעבירה של השלכת פסולת בשטח ציבורי, שכן מהראיות – לרבות עדותו של מפקח תשתיות – עולה בבירור כי משאית התאגיד שימשה להשלכת פסולת בניין בשתי הזדמנויות. בית המשפט מוצא את נאשם 2 אשם גם בכך שלא פיקח ומנע את העבירה הסביבתית, שכן לא הביא ראיות מספיקות כדי להפריך את חזקת אחריותו האישית לפי סעיף 15 לחוק שמירת הניקיון. חרף ניסוחו הלקוי של כתב האישום, קובע בית המשפט כי זכותו של נאשם 2 למשפט הוגן לא נפגעה, שכן ניכר כי הוא וצוות סנגורו הבינו את האישומים נגדו. פסק הדין מדגיש את חשיבות הגנת הסביבה ואת כוונת המחוקק העומדת מאחורי הטלת אחריות אישית על נושאי משרה בתאגיד בגין עבירות סביבתיות. הדיון מסתיים בהרשעת נאשם 1 בעבירה של השלכת פסולת בשטח ציבורי ונאשם 2 בעבירה של אי פיקוח, כאשר הטיעונים לעונש נקבעו למועד מאוחר יותר.