ב"ש 1317/08

תקציר

המבקש ביקש לעצור את המשיב, שהואשם בשורה של עבירות לרבות שוד, עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בקשת המבקש אושרה על ידי השופט. ההחלטה התבססה על חומרת העבירות הנטענות של המשיב, חוסר האמון בו והחשש לשלום הציבור. השופט הכיר בכך שמעצר לפני משפט אינו סוג של ענישה, אך במקרה זה, חלופות המעצר – כגון שחרור בערבות – אינן מתאימות בהתחשב בעברו של המשיב, באימפולסיביות ובהיעדר גבולות. השופט הדגיש את הסכנה הנשקפת מהמשיב לחברה, במיוחד בהתחשב באופי האלים של פשעיו הנטענים. זאת ועוד, קרבתו של המשיב למקום מגוריו של המתלונן ואי כיבוד החוק היו אף הם גורמים בהחלטה. השופט הגיע למסקנה כי האינטרס הציבורי וביטחונו הם בעלי חשיבות עליונה ולכן הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. פסק דין זה ניתן בנוכחות בא כוח המבקש, בא כוח המשיב והמשיב עצמו.