ע"א 320/82

תקציר

פסק הדין מתייחס לעסקת נדל"ן שהשתבשה. המשיבים רכשו חלקת קרקע מחברה בשם למברג לצורך הקמת שלושה בנייני דירות. בשל קשיים כלכליים מכרו את יתרת החלקה וזכויות הבנייה למערערת. הסכם הרכישה כלל תשלום סופי של 200,000 ₪ "בעת העברת החלקה" למערערת. ערכאה נמוכה יותר פסקה לטובת המשיבים והורתה למערערת לשלם להם סך של 1,133,470 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. המערערת ערערה על החלטה זו, וטענה כי שגה בית המשפט המחוזי במספר היבטים מרכזיים. ראשית, הם טענו כי הודאתם בסכום החוב התבססה על טעות, וכי היה מקום לאפשר למשיבים לחזור בהם מהודאתם. בית המשפט העליון חלק על כך, וציין כי פסילה כזו טעונה היתר מיוחד, שהמערער לא הצליח להשיג. שנית, המערערת טענה כי תשלומים מסוימים בוצעו בהתאם לתוכנית תשלומים, אך בית המשפט מצא כי תשלומים אלה מעולם לא בוצעו. שלישית, המערערת חלקה על תיקון סכום התביעה מ-200,000 ₪ ל-300,000 ₪ בשלב מאוחר במשפט, אך בית המשפט קבע כי לא הייתה כל הפתעה או דעה קדומה, וכי התיקון מוצדק. רביעית, המחלוקת המרכזית נסובה סביב "בעיית הפרצלציה" – המערערת טענה כי התשלום הסופי מותנה בכך שהמשיבים לא יבצעו פרצלציה של החלקה, ולכן טרם הגיע מועד התשלום. בית המשפט קבע כי החוזה אינו מקים תנאי כזה וכי המערערת יכלה לבצע את ההעברה אך בחרה שלא לעשות כן. לפיכך, התשלום האחרון היה אמור להיות משולם בתוך זמן סביר, שנקבע לשלושה חודשים מחתימת החוזה. לבסוף, טען המערער מנגד כי על המשיבים לשאת בהוצאות שונות. בית המשפט בחן את חומר הראיות ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, וקבע כי המערערת לא פעלה בתום לב וניסתה להטיל על המשיבים הוצאות מיותרות. ככלל, דחה בית המשפט העליון את הערעור, ותיקן את פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר כך שיקבע את מועד התשלום האחרון שלושה חודשים לאחר שהמשיבים מילאו את התחייבויותיהם כלפי למברג. בקשת המשיבים לתיקון החשבונאות נדחתה בשל חוסר בהירות והיעדר ערעור שכנגד. לשופט וייס, מחבר פסק הדין, הצטרפו השופטים ברק ונתניהו.