עב"ל 654/05

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב הקביעה האם קיים קשר סיבתי בין פגיעה בעבודה שנגרמה למנוח לבין התאבדותו לאחר מכן, שהתרחשה שנים לאחר מכן. המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה לגמלת תלויים שהגישה משפחת הנפטר, מה שהוביל למאבק משפטי ממושך. בית הדין האזורי פסק תחילה לטובת המערערת, וקבע כי תאונת העבודה הראשונה היוותה גורם משמעותי בהתאבדותו של המנוח. עם זאת, בעקבות ערעורים וחוות דעת מומחים, דחה בסופו של דבר בית המשפט המחוזי את טענת המערער, מה שהוביל לערעור נוסף בפני בית הדין הארצי. הסוגיה המרכזית היא מידת ההשפעה של הפגיעה בעבודה על האובד, כאשר בית המשפט מבקש להבהיר את הנוסחה לקביעת קשר סיבתי משמעותי. פסק דינו של השופט שמואל צור מתווה את התהליך הדו-שלבי לבחינת קשר סיבתי זה ומדגיש את הצורך בתשתית רפואית מדויקת. בשל היעדר תשתית כזו במקרה זה, לבית המשפט אין ברירה אלא לבקש הבהרות נוספות מהמומחה הרפואי, פרופ' מסטר. בפני המומחה תוצג שאלה שמטרתה לקבוע האם לתאונת העבודה הראשונה הייתה השפעה משמעותית על ההתאבדות, גם אם משקלה נמוך מ-50% מכלל הגורמים שתרמו להתאבדות. פסק הדין הסופי יינתן לאחר קבלת תגובתו של פרופ' מסטר. השופט עמירם רבינוביץ חולק על כך, וסבור כי חוות הדעת הרפואיות הקיימות מצביעות בבירור על השפעה משמעותית של הפגיעה בעבודה על עיתוי ההתאבדות, ועל כן יש לקבל את הערעור ללא דיחוי נוסף.