תפ"ח 1056/07

תקציר

יעקב ביטון הורשע בהריגה לאחר שירה למוות באדם, חן בניהו, לאחר עימות. האישום המקורי היה רצח בכוונה תחילה, אך ביטון חתם על הסדר טיעון והודה בסעיף האישום המופחת של הריגה. על פי כתב האישום המתוקן, ביטון, דודו ואחרים המתינו מחוץ לביתו של הקורבן עד שיחזור. כאשר נראה כי הקורבן נמלט מהמקום, ביטון, שהיה חמוש באקדח, ירה בו מטווח קצר דרך החלון הקדמי של מכוניתו והרג אותו. ביטון, בעל עבר של עבירות אלימות ורכוש, טען כי חש מאוים מרכבו המתהפך של הקורבן. התביעה טענה כי הירי לא היה מוצדק וכי על ביטון לרצות 16 שנות מאסר, ואילו ההגנה ביקשה לגזור עליו 14 שנות מאסר. בית המשפט, בהתחשב באשמתו של ביטון, נסיבותיו האישיות והרשעותיו הקודמות, גזר עליו 18 שנות מאסר, מהן 16 שנות מאסר לריצוי והיתר שלוש שנות מאסר על תנאי. עונש זה כלל גם עונש מאסר מותנה קודם של 15 חודשים. בנוסף, חויב ביטון לשלם פיצויים בסך 100 אלף שקל לעיזבון הקורבן. בית המשפט הדגיש את הקיצוניות של פשעו של ביטון, המשקפת זלזול בחיי אדם, ואת הצורך במסר מחמיר של הרתעה. פסק דין זה נופל בטווח העליון של העונשים על עבירות מסוג זה, ומעביר מסר ברור לגבי ההשלכות של שימוש בנשק חם בסכסוכים טריוויאליים. לביטון יש זכות לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.