ת"צ 38365-02-14

תקציר

השופטת, אסתר שטמר, פותחת בהכרה בשאלה המשפטית בדבר פרשנות חוזה ובצורך לבחון את קיומה של עילת תביעה המעוררת סוגיות משותפות של עובדה או דין, כנדרש בחוק התובענות הייצוגיות. השאלה המרכזית היא פרשנות המונח "תשואה" בהסכמי השכירות בין התובעים לבין הנתבעות, בזק ונטויז'ן. שטמר מציין כי בחוזים מצוין בבירור כי על הלקוחות להחזיר את הציוד לחברות עם סיום השירותים, מבלי לציין כי יש להחזירו לחצרי החברות. היא מדגישה כי לשון החוזה ברורה ומשקפת את כוונת הצדדים, ולכן יש לפרש אותה כפשוטה. לטענת שטמר, חוק השכירות וההלוואות, הקובע כי על השוכר להשיב את חוזה השכירות למקום מסירתו, אינו חל במקרה זה משום שהחוזה מרמז על כוונה אחרת. שטמר דוחה את טענות התובעים כי החוזים הם חוזים אחידים, שיש לפרשם לטובת הצד החלש. לטענתה, אין די במאפייניו של חוזה אחיד בלבד כדי לפסול סעיפים כלשהם וכי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. שטמר דוחה גם את הטענה כי יש לנהוג על פי הנוהג הרווח בשוק התקשורת, שכן המבקשים לא הוכיחו כי המצבים דומים. יתר על כן, שטמר אינו מוצא כל הפרת חוזה, חוסר תום לב, עשיית עושר ולא במשפט או התנהגות מטעה מצד הנתבעים. היא מציינת כי התיקון להסכם השכירות של בזק, המציין במפורש את החזרת הציוד לחנויות בזק, אינו מצביע בהכרח על כך שהנוסח הקודם של החוזה היה שונה. שטמר מסיק כי מאחר שאין עילת תביעה, אין צורך לדון באישור התובענה הייצוגית, ולכן הבקשה לאישור נדחית. לבסוף, כל מבקש מחויב לשאת בהוצאות הנתבע בסך כולל של 25,000 ₪.