ה"פ 5000-03-12

תקציר

המבקשים, שהפעילו מחצבה ללא הסכמי הרשאה או רישיונות תקפים במשך שנים רבות, ביקשו הצהרה כי הם זכאים לשקם את מחצבת מעלה אלישע, ולחילופין ביקשו מבית המשפט להורות למינהל מקרקעי ישראל או למפקח על המכרות להכין תכנית שיקום. המבקשים טענו כי השקיעו סכומים ניכרים במחצבה בהוראת המפקח על המכרות וגופים נוספים, וכי כמפעילי המחצבה עומדת להם הזכות לשקמה לפי פקודת המכרות. מינהל מקרקעי ישראל טען כי הפעלתה הבלתי חוקית של המחצבה על ידי המבקשים ואי עמידתם בצווי פינוי שיפוטיים מונעים מהם זכויות עדיפות כלשהן עליה. כמו כן, לא נמסרה הודעה רשמית על הצורך בשיקום, והתכנית שהגישו המבקשים לא הייתה תכנית שיקום אמיתית. בית המשפט קבע כי התנהלות המבקשים בהפעלת המחצבה שלא כדין ואי קיום צווי פינוי מבדילה את עניינם מתקדימים קודמים, וכי היעדר הודעת שיקום רשמית או תכנית שיקום מאושרת פירושו שלמבקשים אין זכות לשקם את המחצבה. בנוסף, התוכנית שהציגו התמקדה יותר בהמשך פעולות הכרייה מאשר בשיקום. עוד קבע בית המשפט כי המבקשים יכלו להעלות את טענת השיקום שלהם כהגנה בהליכי הפינוי, אך לא עשו כן, ויצרו השתק פרוצדורלי. לבסוף דחה בית המשפט את תביעת המבקשים והורה להם לשלם את הוצאות מינהל מקרקעי ישראל.