בג"צ 5592/21

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה נגד צו בריאות העם של ממשלת ישראל בנושא נגיף הקורונה, ובפרט בנוגע להיעדר הבחנה בין מחוסנים/מחלימים לבין אחרים בנוגע לחובת הבידוד לחוזרים מחו"ל. העותרים, חברות תיירות זרות וחברת תעופה, טענו כי חובת הבידוד הגורפת אינה מוצדקת ופוגעת קשות בעסקיהם. בתחילה התמקדה העתירה בתיקונים 40 ו-42 לצו בריאות העם, שחייבו בידוד מלא לחוזרים ממדינות "אדומות" ו"כתומות". עם זאת, במהלך ההליכים המשפטיים הכניסה הממשלה את תיקון 45, המרחיב עוד יותר את חובת הבידוד. העותרים סירבו לתקן את עתירתם כך שתתאים לתיקון החדש, ועמדו על כך שעיקר טענתם התמקדה בחוסר ההבחנה בין מחוסנים/מחלימים לבין אחרים. בהמשך לכך הכריזה הממשלה על תיקון 48, שנתן למעשה מענה לעיקר תלונתם של העותרים בכך שחידש את ההבחנה בחובת הבידוד. תיקון זה הפך את העתירה למיושנת, והביא לדחייתה לבקשת המשיבים, דבר שהוסכם על העותרים. בעיקרו של דבר, פסק הדין משקף את הצלחתם של העותרים להשפיע על שינוי מדיניות, שכן תיקון 48 התייחס לדאגותיהם המרכזיות. עם זאת, משמעות דחיית העתירה היא שאין הכרעה פורמלית לגופן של טענות העותרים או של פעולות הממשלה.