ע"ע 1069/00

תקציר

המקרה שעמד בפני בית הדין הארצי לעבודה היה ערעור על פיטוריו של המערער מחברת רפאל, בה עבד כעובד מחקר למעלה מ-10 שנים. המערער ביקש להכיר בשנות שירותו לצרכי פנסיה. תחילה ביקש לצאת לשנת שבתון כדי לטפל באביו החולה, בקשה שנדחתה על ידי רפאל, ולאחר מות אביו ביקש שבתון נוסף בחו"ל. רפאל הציע לו שבתון של שנתיים בתנאים מסוימים, שהמערער לא קיבל, ובמקום זאת השיב בהצעות שונות. בסופו של דבר, רפאל פיטרה את המערערת מחמת צמצום, ושני הצדדים חלוקים בשאלה האם למערערת יש זכות לפנסיה. בית הדין האזורי קבע כי לא נערך הסכם מחייב בין רפאל לבין המערער בעניין השבתון וכי לרפאל הזכות לדחות את הצעתו שכנגד. יתר על כן, בית המשפט קבע כי פיטוריו של המערער היו מוצדקים וכי הזכות לשנת שבתון פקעה עם פיטוריו. עם זאת, בית המשפט העניק למערער זכות לשנת שבתון בת שנתיים, שרפאל לא הייתה רשאית לחזור בה, אך קבע כי הדבר לא יזכה אותו בפנסיה. המערער ערער על החלטה זו, וטען כי שנות השבתון צריכות להיחשב לזכאותו לפנסיה. בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור והסכים עם החלטת בית הדין האזורי. היא הדגישה כי הזכות לשנת שבתון אינה מוחלטת ומיועדת לעובדים פעילים ולא למפוטרים. הואיל והמערער פוטר כדין בטרם יצא לשנת שבתון, פקעה זכותו לשנת שבתון. עוד ציין בית הדין כי הסכם ההפחתה בין רפאל לעובדיה לא התייחס לנושאי שבתון. לפיכך קבע בית המשפט כי אין לראות בשנות השבתון של המערערת תקופת זכאות לצורכי פנסיה. השופט שמואל צור הדגיש כי לא נפל עוול בתוצאה זו, ובשל הנסיבות המיוחדות לא יוטל צו הוצאות.