תמ"ש 23761-10-20

תקציר

פסק הדין מבוסס על מחלוקת על בעלות בדירה ופרשנות ההסכם הקשור למכירתה. הדירה המדוברת הייתה בבעלותו של א', שהתכוון למכור אותה למ'. ההסכם נוסח בעזרת עורך דין, וקבע כי מ' ישלם סך של 45,000$ עבור הדירה ויחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר, המסמיך את א' להעביר את זכויותיו של מ' בחלקת קרקע כבטוחה לתשלום. עם זאת, מ' לא שילם את התמורה בתוך פרק הזמן הנקוב, מה שהוביל את א' לפעול על פי ייפוי הכוח ולהעביר את זכויותיו של מ' במקרקעין לבנו, א'. בית המשפט בחן את המשא ומתן וההסכמות בין הצדדים, בהתחשב בעדותם של מספר עדים, בהם אחיהם של מ' וא'. נקבע כי הקרקע המדוברת שייכת לאביהם של מ' וא', שהתכוון להקצות דירות על הקרקע לכל ילדיו. כל בן קיבל דירה, וכשהעבירו אותה קיבלו עליה תמורה. בית המשפט קיבל את גרסתו של א' לאירועים ודחה את טענותיה של מ'. נמצא כי מ' לא שילם את התמורה עבור הדירה וכי ייפוי הכוח הבלתי חוזר נערך כראוי ועמד בדרישת הכתב של חוק המקרקעין. לפיכך, זכותו של א' להעביר את חלקו של מ' במקרקעין לבנו ללא הסכמתו של מ'. בנוסף, דחה בית המשפט את טענותיה של מ' בנוגע לפרשנות ההסכם וייפוי הכוח, ואישר כי כוונת הצדדים הייתה שהקרקע תשמש כתשלום עבור הדירה אם מ' לא תשלם את התמורה הכספית בתוך פרק הזמן המוסכם. משכך, פסק בית המשפט לטובת א', קבע כי התביעה מוצדקת, ודחה את תביעתה שכנגד של מ'. נקבע כי 900 מ"ר מחלקו של מ' בחלקה יירשמו על שמו של א', בצירוף דרישה מ' וח' לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.