ע"ע 43908-09-13

תקציר

בהחלטה משפטית זו בחן בית הדין ערעור של עובד בנוגע לרכיבים שונים של תגמולי העבודה שלו. בית הדין דחה את הערעור בעניין אי התאמות בתלושי השכר ובמשכורת החודשית של העובד, בקובעו כי למרות כמה סימני שאלה, העובד לא הביא ראיות מספיקות להוכחת תלושי השכר היו פיקטיביים. עם זאת, בית הדין קיבל את ערעורה של העובדת בעניין דמי ההבראה, וקבע כי התשלומים לכאורה שנרשמו בתלושי השכר לא הוכחו. בית המשפט קבע כי 100 ₪ החודשיים שהוגדרו כ"דמי הבראה" לא שולמו באמת, והורה למשיבה לפצות את העובדת בסך 1,800 ₪ בגין דמי הבראה שלא שולמו. לעניין תשלום המענק השנוי במחלוקת, מצא בית הדין את עדות המעסיק בלתי עקבית ולא משכנעת, ולא הוכיח כי מענק כזה שולם לעובד. כתוצאה מכך בוטל ניכוי של 20,000 ₪ לטובת המשיב, שחייב תשלום נוסף לעובד. משכך, חייב בית המשפט את המשיב גם בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ש"ח ו-11,700 ש"ח בהתאמה. ההחלטה מדגישה את העיקרון לפיו בתי הדין לערעורים אינם נוהגים לבטל ממצאים פרוצדורליים של בית הדין אלא אם כן ניכרות טעויות משמעותיות, דבר המחזק את הצורך בראיות אמינות ועקביות בסכסוכי עבודה.