ע"פ 9604/04

תקציר

הכרעת הדין נוגעת למקרה בו הורשע המערער ברצח בכוונה תחילה לאחר שירה למוות במיכאל פפיסמדוב. התקרית באה בעקבות טינה ארוכת שנים הקשורה להיסטוריה של האשמות בגניבת יהלומים בהן היה מעורב המנוח. ביום 18.12.2002 שלף המערער, ששינה את מקצועו לנהיגת מונית, אקדח וירה לעבר המנוח מספר יריות בבית מלאכה, ולאחר מכן גרר אותו למסדרון והמשיך בתקיפה. כתב האישום הואשם בתחילה בניסיון רצח, אך הסלים לרצח בכוונה תחילה לאחר שהקורבן מת מפצעיו ב-8 בינואר 2003. המשפט התמקד בשאלה האם המערער התכוון להרוג או רק להפחיד את המנוח. המערער טען כי הירי כוון לרצפה, אך בית המשפט, בהתחשב בראיות כגון כתמי דם ועדויות מומחים, מצא כי הירי כוון לפלג גופו העליון של הקורבן. בית המשפט דחה גם את הטענות בדבר הזעזוע הנטען של המערער ואופיו הבלתי מתוכנן של התקיפה, והדגיש את האופי המתוכנן מראש, שכן המערער התחמש מבעוד מועד. חרף טענותיו של המערער בדבר היעדר כוונה, הגיע בית המשפט למסקנה כי נסיבות הירי – שימוש בנשק חם, אזורי מטרה ופעולות שבוצעו לאחר מכן – הוכיחו כוונה להרוג. ערכאת הערעור אישרה את ההרשעה, ולא מצאה עילה ממשית לשינוי ממצאיו המפורטים של בית משפט קמא, לרבות דחיית טענות בדבר מצבו הנפשי של המערער או כוונת הירי בהתבסס על אמירות ומעשים סותרים במהלך האירוע ולאחריו.