תנ"ג 22387-05-15

תקציר

המבקשים, שני בעלי מניות בחברת אופטיבייס בע"מ, ביקשו אישור להגשת תביעה נגזרת נגד הדירקטורים ובעל השליטה בחברה, מר ויילר, וקאפרי, חברה בבעלות אביו של מר ויילר, בגין שלוש הקצאות מניות פרטיות שבוצעו בשנים 2008, 2011 ו-2013. המבקשים טענו כי ההקצאות לא היו נחוצות וכי הדירקטורים לא בחנו חלופות להן, לרבות קבלת הלוואות ממוסדות פיננסיים או מקאפרי. עוד טענו המבקשים, כי הדירקטורים הפרו את חובות הנאמנות שלהם בכך שאישרו את ההקצאות מבלי לקבל חוות דעת הוגנת לגבי מחיר המניה, וכי מחיר המניה שנקבע בהקצאות היה נמוך משמעותית מהמחיר ההוגן והראוי של המניה. עוד טענו המבקשים, כי קאפרי ניצלה הזדמנות עסקית השייכת לחברה, וכי המבקשים פעלו בתום לב. בית המשפט קבע, כי המבקשים לא הצליחו לבסס עילת תביעה כנגד המשיבים. בית המשפט מצא כי המבקשים לא הוכיחו כי החברה לא נזקקה להון שגויס באמצעות ההנפקות הפרטיות, וכי הדירקטורים בחנו חלופות להקצאות המניות הפרטיות. עוד קבע בית המשפט כי החלטות הדירקטורים בנוגע להקצאות התקבלו בתום לב, לאחר דיון מעמיק במוסדות החברה. בית המשפט קיבל את עמדת המשיבים כי ככלל, במסגרת הקצאת מניות פרטית, המחיר הגבוה ביותר למניה שניתן להשיג הוא מחיר השוק, וכי אין סיבה שהמשיבים לא היו צריכים להסתמך על מחיר המניה כמחיר הוגן וראוי בנסיבות העניין. באשר לטענה כי קאפרי ניצלה הזדמנות עסקית של החברה, קבע בית המשפט כי המבקשים לא הוכיחו כי מר ויילר, שהיה נושא משרה בחברה בזמנים הרלוונטיים, היה מעורב בקבלת ההחלטות של קאפרי או כי ניצל מידע השייך לחברה. עוד קבע בית המשפט כי המבקשים לא פעלו בתום לב, בין היתר, משום שלא צירפו לבקשה חוות דעת כלכלית מומחה, ומר שילוני, שהגיש את התצהיר מטעם המבקשים, מסר עדות מגמתית ובלתי מהימנה. לפיכך הבקשה נדחתה במלואה. המבקשים חויבו לשלם לכל אחת משלוש קבוצות המשיבים הוצאות משפט משמעותיות בסך 105,000 ₪ כל אחת (בסך כולל של 315,000 ₪).