ע"פ 325/84

תקציר

עניינו של אדם (המערער) שנעצר בנתב"ג עם נחיתתו בישראל, בשל הימצאות שמו ברשימה שהורתה על מעצרו וחיפושו אחר סמים. שמו של המערער נוסף לרשימה זו כשנה קודם לכן על רקע חשד לסחר בסמים. הוא נעצר בעבר פעם אחת על סמך רשימה זו. לאחר חיפושים בשדה התעופה ללא ממצאים מחשידים, בכוונת המשטרה לערוך עליו חיפוש נוסף בתחנת המשטרה. התנהגותו של המערער עוררה חשד כי החביא סמים בתוכו. הוא הוחזק בתחנה למשך הלילה תחת השגחה עד שהצליח לעשות את צרכיו באופן טבעי, אך נמלט אזוק לפני שזה קרה. בהמשך הוא הואשם בשתי עבירות: בריחה ממשמורת חוקית וגניבת האזיקים. הכרעת הדין דנה בחוקיות מעצרו ומעצרו של המערער. מסקנתה היא כי המעצר היה בלתי חוקי משום שהתבסס על צו כללי מלפני למעלה משנה, ולא הייתה כל הצדקה לכך ששמו יישאר ברשימה. הזמן הממושך בין הצו למעצר, כמו גם היעדר הבהרה מדוע שמו לא הוסר, הפכו את המעצר לבלתי סביר. זאת ועוד, סמכות השוטרים לעצור אותו לפי סעיף 3 לפקודת סדר הדין הפלילי לא הייתה ישימה במקרה זה. בשל המעצר הבלתי חוקי, גם המעצר שבא בעקבותיו הוגדר כבלתי חוקי. בית המשפט העליון הדגיש כי חירות הפרט היא זכות יסוד, המחייבת את רשויות אכיפת החוק להקפיד על הליכים משפטיים. הואיל ומעצרו של המערער היה בלתי חוקי, בריחתו מתחנת המשטרה אינה יכולה להיחשב כבריחה ממשמורת חוקית, והאישום בעבירה זו נמחק. בנוסף, תפיסת האזיקים במהלך הבריחה לא נחשבה לגניבה, שכן היא נגרמה כתוצאה מהמעצר הבלתי חוקי. לפיכך, הערעור מתקבל, והמערער זוכה משתי העבירות.