בג"צ 400/24

תקציר

העתירה נדחתה, שכן היא לא סיפקה עילה מספקת להתערבות בית המשפט בהחלטה לסגור תיק חקירה בעילה של חוסר אשמה. העותרים טענו כי הקריטריונים לסגירת תיק חקירה צריכים להישען על השאלה האם ראיות מותירות ספק סביר לחפותו של חשוד, ולא רק סבירות נמוכה לאשמה. הם הדגישו את אופיו הראוי לשבח של העותר ואת מעורבותו בקהילה, והצביעו על אי דיוקים בדברים שנאמרו במהלך החקירה. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי שיקול הדעת הנתון לרשויות התביעה והחקירה הוא רחב, תוך התערבות שיפוטית השמורה למקרים קיצוניים ובלתי סבירים. העתירה נעדרה אסמכתאות הכרחיות ולא הבהירה כיצד הודעותיו המוקלטות של המערער היו מפלילות, ובכך לא הצדיקו התערבות בשיקול דעתה של התביעה. ההנחיות הנוכחיות קובעות כי יש לסגור תיקים בעילה של "היעדר אשמה" אם הסבירות לביצוע עבירה נמוכה, בהתאם לאמות מידה משפטיות מפותחות. בית המשפט לא מצא טעם ממשי לערער על הליך קבלת ההחלטות של התביעה, ולא הוטלו הוצאות תוך הקפדה על סודיות זהות העותרים.