ת"א 2220-01-18

תקציר

הכרעת הדין דנה בהרשעתם של שני נאשמים, אבי וחיים, בקבלת שכר במרמה ממשרד הביטחון בגין ליווי אביהם הנכה, יוצא צה"ל, בין השנים 2009 ל-2014. על פי כתב האישום, הנאשמים דיווחו בכזב על ביצוע 12 שעות ליווי יומיות בתקופה זו, דבר שלא ביצעו בפועל. במקום זאת, הם העסיקו אדם אחר שיטפל באביהם בשכר נמוך יותר תוך שהם משלשלים לכיסם את ההפרש. הנאשמים הודו בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון, שהוביל להרשעתם. הכרעת הדין בוחנת את חומר הראיות ומוצאת כי הרשעתם של הנאשמים בתיק הפלילי מהווה ראיה חלוטה בהליך אזרחי זה. ממצאי פסק הדין הפלילי, לרבות דיווח כוזב וקבלת שכר במרמה, מתקבלים כתקפים ולא ניתן לסתור אותם. בית המשפט דוחה את טענות הנאשמים נגד הרשעתם וממצאי התיק הפלילי, לרבות טענותיהם בדבר מילוי תפקידם כמלווים ומתן טיפול נוסף לאביהם. בית המשפט דוחה גם את טענת הנאשמים כי חתמו על הסדר הטיעון תחת לחץ פסול, ומציין כי לא העלו טענה זו במהלך ההליך הפלילי. בנוסף, נקבע כי התובע, משרד הביטחון, אינו נדרש להציג ראיות נוספות בדבר הנזק שנגרם, שכן עובדות כתב האישום, לרבות סכומי המרמה שקיבלו הנאשמים, נקבעו בתיק הפלילי. באשר לחישוב הנזקים, בית המשפט קובע כי עלות השכר המשולם על ידי משרד הביטחון צריכה לכלול הפרשות למסים ולביטוח לאומי, כך שלשני הנתבעים תחויב עלות כוללת של 2,467,536 ₪. לאחר ניכוי הפיצויים ששילמו הנתבעים בתיק הפלילי, אבי נדרש לשלם 524,883 שקל, וחיים נדרש לשלם 710,175 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. סכומים אלה מייצגים את מלוא הנזקים שנגרמו למשרד הביטחון. בית המשפט פוסק גם בתביעות הנתבעים לניכויים, לרבות הוצאות בגין העסקת עובד זר ופיצויי פיטורים. היא מאפשרת ניכוי של 232,477 ₪ בגין העסקת העובד המלווה, שיחולק שווה בשווה בין הנתבעים. יתר התביעות לניכויים נדחות, שכן הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמוך בהן. כמו כן, בית המשפט מתייחס לטענות הנתבעים בדבר נזק שנגרם על ידי המנוח ולהליכי החקירה הפלילית, ומוצא אותן בלתי מבוססות. גם טענותיהם לרשלנות כלפי התובע והחברה המלווה נדחות. לבסוף, בית המשפט מורה לנתבעים לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של התובע וסכום יחסי מאגרת בית המשפט. הסכומים הכוללים ישולמו בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין, או שייגרמו להם הפרשי הצמדה וריבית נוספים. בית המשפט מכיר במציאות המאתגרת עמה מתמודדים הנתבעים, אך מדגיש כי אין בה כדי להצדיק את התנהלותם המרמתית. עם זאת, היא מצפה ממשרד הביטחון להתחשב בנסיבותיהם האישיות של הנתבעים בעת ביצוע פסק הדין.