בג"צ 62/12

תקציר

העותר ורעייתו היו מעורבים בהליכים משפטיים ממושכים, במהלכם פעל העותר גם לחשיפת שחיתות במערכת בתי הדין הרבניים, שהובילה לטענות על התנכלות. פסק הדין האחרון, מיום 13.12.11, פסק נגד העותר בכמה חזיתות. הוא ערער על כמה היבטים של פסק הדין, בהם הטלת צווי הרחקה, תשלומי מזונות ומינוי כונס נכסים למכירת דירת בני הזוג, שכולם נמחקו ללא שימוע. בית המשפט ביסס את החלטתו על מספר עקרונות: אי תשלום הפיקדון הנדרש על ידי העותר, אופיין החוזר ונשנה של טענותיו שכבר נדחו פעמיים, היעדר זכות ערעור על מינוי כונס הנכסים וחוסר ההצדקה בטיעוניו. כמו כן, פסק הדין הורה לו לשלם הוצאות בסך 15,000 שקל לאוצר המדינה והתיר את פרסום ההחלטה, תוך השמטת שמה של האישה בלבד. העותר הגיש עתירה נגד פסק דין זה לבג"ץ, אך בית המשפט דחה את טענותיו ולא מצא הצדקה להתערב. ההחלטה התבססה על ההיקף המצומצם של התערבות בהחלטות בית הדין הדתי, הימנעותו של העותר מלהציג טיעונים חדשים או לצרף החלטות רלוונטיות, והקביעה כי לא נפגעה זכותו לעתירה. בית המשפט הדגיש את חוסר הסבירות של פרשנותו של העותר להחלטה קודמת ואת חוסר תום לבו בניצול הליך הערעור. בסופו של דבר, בג"ץ סירב להיעתר לעתירה ואישר את פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול מ-13 בדצמבר 2011. העותר הוזכר כי ההוצאות ופרסום ההחלטות הן פרקטיקה מקובלת במקרים כאלה. פסק הדין ניתן ביום 3.1.12.