ת"א 1131/02

תקציר

ביולי 2001 נפגע התובע בתאונת דרכים ותבע את הנתבעים לפיצויים לפי חוק תאונות דרכים. עיקר המחלוקת התמקדה בנכות הרפואית הפסיכיאטרית של התובע ובנכותו התפקודית כתוצאה מהתאונה. הנתבעים קיבלו את נכותו הרפואית של התובע בתחום האורולוגי אך חלקו על אחוזי הנכות של המומחה הפסיכיאטרי שנקבע. המומחה העריך את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 30%, אך בית המשפט מצא כי שיעור זה אינו קובע את נכותו התפקודית של התובע בשל עובדות שהתבררו לאחר הערכת המומחה וטענותיו המוגזמות של התובע. התובע הסתיר מהמומחה מידע משמעותי, לרבות הסדרי המגורים המשותפים שלו עם חברתו, דבר שערער את אמינותו. בית המשפט הבחין בתפקוד גופני תקין אצל התובע והגיע למסקנה כי יש לקבוע את נכותו התפקודית בשיעור של 20%. השופטת דנה בשיעורי הנזק, לרבות הפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד, ופסקה לתובע סך של 100,000 ₪ בגין השתכרות בעבר ו-600,000 ₪, מהוונים ומוערכים נכון להיום, בגין השתכרות עתידית. תביעות התובע להפסדי פנסיה ולפיצוי בגין עזרה מאחרים נדחו, שכן הן לא הוכחו. בית המשפט פסק 50,000 ₪ כל אחד עבור הוצאות נסיעה נוספות והוצאות תרופות. לבסוף פסק בית המשפט 135,651 שקלים בגין כאב וסבל. עם זאת, סך כל הסכומים שנפסקו לתובע קוזז מתקבולי המוסד לביטוח לאומי, וכתוצאה מכך נדחתה תביעת התובע. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ופסק הדין היה אמור להימסר לבאי כוח הצדדים.