ת"צ 24252-07-12

תקציר

המבקשת ביקשה לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית, בטענה כי העירייה המשיבה גבתה ארנונה שלא כדין. המבקש טען כי העירייה גבתה ממנו שלא כדין ארנונה על בסיס מ"ר, שינתה את סיווג המשנה של נכס המגורים שלו והחיל שיעור מס שגוי החורג מהמקסימום הקבוע בחוק. העירייה הגישה הודעת סיום חלקית לגבי התביעה הראשונה, אותה אישר בית המשפט בתנאי שהעירייה תשיב את הכספים העודפים שנגבו בתוך שמונה חודשים. בית המשפט מצא כי טענות המבקש בשני הנושאים האחרים חסרות שחר. ראשית, באשר לאיחור של המבקש בהגשת הבקשה לאישור, קבע בית המשפט כי התביעה לשנת המס 2012 הוגשה במועד, אך התביעות לשנים 1992 עד 2011 נדחו בשל שיהוי בלתי סביר של המבקש בהגשת הבקשה, אשר גרם לעירייה להסתמך על החלטותיה המנהליות ולשנות את תכניותיה התקציביות. לגבי הטענות שנדחו, המבקש לא הצליח להסביר את השיהוי הממושך, ובית המשפט קבע כי הבקשה היא ניסיון לנצל שינוי שלילי ביכולתה של העירייה להביא ראיות. עם זאת, לשנת המס 2012 הבקשה הוגשה במועד, ובית המשפט המשיך לבחון את הטענות לגופן. שנית, במסגרת הנורמטיבית, דן בית המשפט בתנאים לאישור תובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, תוך שימת דגש על הדרישות לעילת תביעה אישית, על שאלות מהותיות משותפות של עובדה או דין, ועל ההגינות והיעילות של מנגנון התובענה הייצוגית. בית המשפט הגיע למסקנה כי המבקש לא הוכיח עילת תביעה אישית, שכן העירייה לא פעלה שלא כדין בקביעת שיעורי הארנונה או בשינוי סיווג המשנה של הנכס. בנוסף, לא הובאו ראיות לכך שהעירייה גבתה ארנונה מופרזת. עוד ציין בית המשפט כי החלפת המבקשת כייצוגית אינה ראויה, שכן הבקשה נעדרת תשתית ראייתית ומשפטית מוצקה. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה באופן חלקי, בהתאם להודעת העירייה על סיום חלקי, ולא פסק הוצאות למי מהצדדים.