עת"מ 1323/08

תקציר

העותרים, תושבי מושב בית אלעזרי, הגישו לוועדה המקומית בשנת 2001 תכנית לבניית שישה מבני נופש על אדמותיהם. הוועדה אישרה את הפקדת התכנית אך בהמשך דחתה אותה, בנימוק של סתירה להוראות תמ"א 7/3 (תמ"א 7/3) ותום תקופת התיישנות של שלוש שנים לאישור התוכנית. העותרים טענו כי החלטת הוועדה הייתה בלתי סבירה ומפלה, וטענו כי התכנית תואמת את הוראות תמ"א 7/3 וכי מגבלת הזמן אינה רלוונטית. עוד טענו כי פרשנות תמ"א 21/3 (תמ"א 21/3) צריכה לאפשר שימושים נוספים בשטח שאינו למגורים באדמותיהם. המשיבים, לרבות הוועדה המקומית, טענו כי תמ"א 7/3 חלה על חלקה א' כולה, אשר הסדירה תעסוקה לא חקלאית באזור המגורים, וכי תכנית העותרים סותרת זאת. בית המשפט הסכים עם פרשנותם של המשיבים לתכניות, וקבע כי תמ"א 7/3 חלה על כל חלקה א' וכי השימוש הרצוי לעותרים אינו מותר על פי תכנית זו. יתר על כן, בית המשפט קבע כי העותרים לא הוכיחו אי-שוויון, שכן הם משתייכים לקבוצת שוויון שונה מיישובים אחרים בעלי מאפיינים שונים. לבסוף, קבע בית המשפט כי מגבלת הזמן של שלוש שנים לאישור תכנית לפי תמ"א 7/3 מחייבת, ועל כן יש לדחות את העתירה. לפיכך נדחו העתירות, והעותרים חויבו בהוצאות המשפט של המשיב.