מ"ת 42345-04-25

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, כפי שמתבקש, ועל בסיס החומר שסופק בלבד: **ניתוח משפטי – מדינת ישראל נ' דמיטרי בוליוק ואח' (מ"ת 42345-04-25)** **1. מבוא והצגת העובדות:** ההחלטה דנה בבקשה למעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים, על רקע כתב אישום המייחס להם עבירות נשק מגוונות, ובנוסף, עבירה של ניסיון להשמדת רכוש בחומר נפיץ, הקשורה להנחת מטען חבלה מאולתר. כתב האישום מתייחס לשני אירועים מרכזיים: * **אישום ראשון (מיוחס למשיב 1 בלבד):** עבירות נשק (עסקה אחרת, החזקה) הקשורות למציאת אמצעי לחימה (לבנות חבלה, מטען חבלה, רימון, נפצים ועוד) בדירתו של עד מדינה (איוון). המשיב 1 מואשם כי מסר את אמצעי הלחימה לאיוון בטענה שישמור עליהם, זאת על רקע חוב כספי שהיה לו כלפי איוון. * **אישום שני (מיוחס לשני המשיבים):** עבירות נשק (נשיאה והובלה) ועבירה של ניסיון להשמדת רכוש בחומר נפיץ. עובדות אישום זה מתארות קשר שנקשרו, לכאורה, בין המשיבים לבצע פשע – להחזיק ולהוביל מטען חבלה מאולתר, להניח אותו ליד דלת דירה באשקלון, וזאת בכוונה להזיק לרכוש ולהטיל אימה על דיירי הדירה. התיאור כולל את הגעתם של המשיבים לזירה, יציאת המשיב 2 מהרכב, הנחת המטען והפעלתו. **2. תשתית ראייתית לכאורה – עקרונות משפטיים ויישום:** ההחלטה מדגישה את הסטנדרט הראייתי הנדרש בשלב זה – קיומן של **"ראיות לכאורה"**. בית המשפט אינו נדרש בשלב זה להכריע בשאלות של מהימנות או משקל הראיות, אלא לבחון האם קיים **"סיכוי סביר להוכחת אשמת הנאשם"** (בהתאם לבש"פ 10234/08). כמו כן, מודגש כי גם **ראיות נסיבתיות** יכולות להוות תשתית מספקת, ובלבד שהן, על פניהן, בעלות עוצמה מספקת ליצירת מסקנה ברורה בדבר סיכויי ההרשעה (בהתאם לבש"פ 5046/05). במקרים של ביצוע עבירות בצוותא, אין נדרש כי כל ראיה תקשור את הנאשם באופן אישי לכל יסודות העבירה (בהתאם לבש"פ 3361/17). **החלטת בית המשפט:** בית המשפט קבע כי המבקשת (מדינת ישראל) הניחה **תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיבים**. **ניתוח הראיות המרכזיות:** * **עדות עד המדינה (איוון):** בית המשפט נתן משקל משמעותי להודעותיו של איוון, כפי שפורטו בטיעוני המבקשת. איוון מסר הודאות מפלילות לכאורה, הן בנוגע לקבלת אמצעי הלחימה מהמשיב 1 (אישום ראשון) והן בנוגע להשתתפותו באירוע באשקלון (אישום שני). הודאות אלו כללו תיאורים מפורטים של מסירת האמל"ח, הבנתו שמדובר בדברים "לא בסדר", זיהוי פריטים מסוימים ("פסטרמות", "צינור עטוף סרט בידוד עם גפרור וזיקוקים"), והבנתו כי המשיב 1 מבקש להסתיר את הדברים מפני המשטרה. כמו כן, בהקשר לאישום השני, איוון תיאר את קשירת הקשר, הנסיעה לאשקלון, יציאת המשיב 2 מהרכב, הנחת המטען, והחזרה לרכב, יחד עם הצהרות של המשיב 2 ("מזל שהמשטרה לא באה", "שיחקתי עם המנעול"). * **עמדת בית המשפט:** בית המשפט דחה את טענות הסנגורים לגבי אמינותו ומהימנותו של איוון, וקבע כי טענות אלו הן בבחינת "השגות", שמקומן להתלבן בהליך העיקרי, ולא בשלב בחינת הראיות לכאורה, במיוחד כאשר גרסתו נתמכת בראיות אובייקטיביות. * **ראיות תומכות:** * **מצלמות אבטחה:** בית המשפט ייחס חשיבות לתוצרי מצלמות האבטחה, אשר תמכו, לטענתו, בהודעותיו של איוון. התיעוד כלל את מיקום רכב הסקודה, הגעתם של המשיבים למקום, וזיהוי דמות התואמת את המשיב 2 (על פי מבנה גוף ונעליים) נכנסת לבניין בו הונח המטען, יוצאת ממנו בריצה, והתעכבות ליד דלת הכניסה. כמו כן, תועדו המשיב 1 ואיוון בקיוסק סמוך. * **טלפון נייד של המשיב 1:** חיפושים רבים על מטעני חבלה והרכבתם, סרטון וידאו המתעד בניית מטענים, וחיפוש כתובת האירוע ב"ווייז" בסמוך למועד האירוע, ללא הסבר מניח את הדעת מצד המשיב 1. * **ממצאים בדירות וברכב:** צינורות דומים לאלו ששימשו להכנת המטען נמצאו בדירתו של המשיב 1. חבילת זיקוקים תואמת את אלו ששימשו להפעלת המטען נמצאה ברכבו. נעליים שנתפסו בדירת המשיב 2 תואמו, על פי חוות דעת מעבדה דיגיטלית, לנעליים של הדמות שצולמה במצלמות האבטחה. * **אישור המשיבים (חלקי):** המשיבים אישרו, באופן חלקי, שהיו בזמן ובמקום המתואר, אך הציגו גרסאות סותרות וחלקיות (למשל, המשיב 1 טען למפגש עם אדם שלא הכיר, המשיב 2 טען שישן). בית המשפט קבע כי גרסאות אלו אינן מתיישבות עם גרסת העד ועם תוצרי המצלמות. **3. עילות המעצר – החוק והיישום:** התביעה עתרה למעצר עד תום ההליכים מכוח סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים (מעצר בעבירות מסוימות, הכוללות עבירות נשק חמורות) וסעיף 21(א)(1)(ב) (מעצר כאשר יש חשש כי יסכן ביטחון הציבור, או יפריע לחקירה). **עמדת בית המשפט:** בית המשפט קיבל את טענת התביעה לגבי קיומן של עילות מעצר, ובפרט **עילת המסוכנות המובהקת**. * **חומרת המעשים:** בית המשפט הדגיש את חומרת הנחת מטען החבלה בבניין מגורים בשעת לילה מאוחרת, את הכוונה להטיל אימה, ואת יצירת הסיכון הממשי לשלום הדיירים ועוברי אורח. * **מסוכנות מוגברת למשיב 1:** המסוכנות מוגברת בהקשר של המשיב 1, אשר לכאורה החזיק כמות משמעותית של אמצעי לחימה. הושם דגש על היותם של אמצעים אלה "קטלניים" ובעלי פוטנציאל נזק חמור. * **מעמד העדר עבר פלילי:** בית המשפט קבע, על פי ההלכה הפסוקה, כי העדר עבר פלילי, אף בגיל צעיר, **אינו מהווה כשלעצמו נסיבה חריגה ויוצאת דופן המצדיקה סטייה מהמדיניות השיפוטית המחייבת מעצר עד תום הליכים בעבירות נשק**. נקודת המוצא בעבירות נשק היא **מעצר מאחורי סורג ובריח**, בשל **חזקת מסוכנות סטטוטורית** (סעיף 21(א)(1)(ג)(2) ו-22ב(ב)(1) לחוק המעצרים). * **מניעת חלופת מעצר:** למרות שהמשיבים נעדרי עבר פלילי ונמצאים במעצר לראשונה, בית המשפט סבר כי לא ניתן להשיג את תכלית המעצר על דרך של חלופה, וזאת בשל המסוכנות המובהקת הנשקפת מהם. **4. עקרונות משפטיים וחידושים:** * **פרשנות "ראיות לכאורה" בשלב מעצר:** ההחלטה מיישמת את העקרונות הידועים לגבי אופי הראיות הנדרשות בשלב מעצר עד תום הליכים. הפסיקה מבחינה בבירור בין שלב זה לשלב ההוכחות, ומאפשרת קבלת ראיות נסיבתיות, ואיסור על בחינת מהימנות יתר על המידה. * **חזקת המסוכנות בעבירות נשק:** החלטה זו מחזקת את המגמה הפסיקתית המבטאת את **חומרתן המיוחדת של עבירות נשק** והפוטנציאל הרב לנזק שהן טומנות בחובן. הדגש על "חזקת מסוכנות סטטוטורית" מצביע על גישה מחמירה, המגבילה את האפשרות למצוא חלופות מעצר, גם כאשר הנאשמים צעירים וחסרי עבר פלילי. * **משקל הראיות התומכות:** ההחלטה מדגימה כיצד שילוב של עדויות מפלילות (כמו של עד מדינה) עם ראיות אובייקטיביות (מצלמות, ממצאי טלפון, ממצאים פיזיים) יוצר תשתית ראייתית מוצקה, גם אם הראיות הנסיבתיות מצריכות לולאות המקשרות ביניהן. * **התמודדות עם גרסאות סותרות:** בית המשפט הראה כיצד הוא מתמודד עם גרסאות סותרות או חלקיות של נאשמים, כאשר הוא משווה אותן לראיות אחרות, ומגיע למסקנה כי הגרסאות אינן מתיישבות עם חומר הראיות. * **יידוע ודוקטרינת "הכנה" (Preparatory Acts):** האישום השני, ובפרט התיאורים אודות חיפושי המשיב 1 בטלפון, חיפוש הכתובת ב"ווייז", והחזקת אמצעי הלחימה, עשויים לרמוז על יידוע מוקדם והכנה לביצוע העבירה, מה שמחזק את טענות המאשימה בדבר מסוכנות. **5. סיכום:** ההחלטה קובעת קיומן של ראיות לכאורה וקיומן של עילות מעצר, ועל כן מורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בית המשפט נתן משקל רב לעדות עד המדינה, תוך שהוא מוצא בה תמיכה בראיות אובייקטיביות שונות. ההחלטה מדגישה את החומרה המיוחדת של עבירות נשק ומטען חבלה, ואת המדיניות השיפוטית המגבילה סטייה ממעצר עד תום הליכים בעבירות מסוג זה, גם במקרים של נאשמים ללא עבר פלילי.