ת"א 26288-07-15

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את כל הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים בתיק זה. התובע, שנפגע בתאונה ונקבעה לו נכות תפקודית בשיעור של 15%, תובע מהנתבע פיצוי גבוה בטענה כי שכרו הפוטנציאלי כנהג משאית גבוה בהרבה משכרו בפועל בעת התאונה. בית המשפט בחן את תוכניותיו של התובע ואת צעדיו בפועל שנקט טרם התאונה, ומצא כי עבודה כנהג משאית הייתה אופציה ממשית ורצויה עבורו, אך לא מסלול הקריירה היחיד שתכנן לצעוד בו, מה גם שהוא עבד ככזה רק 11 חודשים לפני התאונה. לפיכך, בית המשפט קובע כי נכותו התפקודית של התובע באה לידי ביטוי הולם בירידה של 15% בכושר ההשתכרות שלו. באשר לשכר הבסיס לחישוב הפסדי התובע, בית המשפט מוצא כי חוות הדעת של מומחי שני הצדדים אינן מהוות בסיס מספיק לקביעת פוטנציאל השכר של נהג משאית, ובוחר בגישה שמרנית, המבססת את שכרו על שכרו בפועל של התובע כנהג משאית. בהתחשב ברכיבי השכר המוסכמים ובשיעור המס בפועל של התובע, קובע בית המשפט את שכר הבסיס על 11,066 ₪ לחודש. בית המשפט שקל גם את דרישות התובע לפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות, עזרה לזולת, כאב וסבל, וניכה את הסכום שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי. בהתאם לכך, סך הפיצוי שנפסק לתובע לאחר ניכויים עומד על 725,520 ₪. סכום זה כולל 188,497 ש"ח בגין הפסדי שכר בעבר, 388,039 ש"ח בגין הפסדי שכר עתידיים, 72,067 ש"ח בגין הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות, 5,000 ש"ח הוצאות רפואיות ונסיעות, 85,000 ש"ח לעזרה לזולת ו-20,143 ש"ח בגין כאב וסבל. סכום פיצוי זה אמור לכסות גם את שכר טרחת עורכי הדין של התובע, מע"מ והוצאות משפט. הנתבע מצווה לשלם לתובע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין; אחרת, ייגרמו לה ריבית נוספת והבדלי הצמדה.