ע"א 11122-06-21

תקציר

מקרה זה עוסק בסכסוך על הסכמי רכישה של דירות, כאשר קבלן (Babadzhanov ו Rochelle Babadzhanov) והחברה שלהם נחשבו כמי שהפרו חוזים עם דיירים. בית המשפט מצא כי ההסכמים הם "חוזים אחידים", שנוסחו על ידי הקבלן, אשר היו זהים למעט שינויים קלים, ובכך ענו על הגדרת החוזה האחיד בחוק החוזים האחידים. ההסכמים העניקו לקבלן זכויות פיצוי מוסכמות במקרה של הפרה, אך לא העניקו זכות זו גם לרוכשים, דבר המהווה "יתרון בלתי הוגן". בעוד השוכרים ביקשו לתבוע פיצוי מוסכם בגין עיכובים, בית המשפט קבע כי פיצוי כזה אינו יכול להיות מיושם באופן הדדי אלא אם צוין במפורש בחוזים, כלומר בית המשפט קמא אינו יכול ליצור תנאים חדשים שלא היו קיימים במקור. בית הדין לערעורים ביטל את מרבית חובת הקבלן לשלם את הפיצוי המוסכם בשל היעדר הדדיות בחוזים, למעט חריגים לשני הסכמים ספציפיים. עם זאת, השוכרים היו זכאים לפיצוי בגין איחור במסירת הדירות מאחר ולא קיבלו טופס 4 (המעיד על סיום ומעמד ראויות למגורים). ערכאת הערעור פסקה פיצוי דמי שכירות בסך 3,000 ₪ לחודש בגין העיכובים. בית המשפט פסק גם פיצוי בגין עבודות בנייה שלא הושלמו על סמך הודאת הקבלן, וקבע פיצוי בסך 942 אלף שקל שיחולק בין 12 רוכשי דירות. סך הפיצויים הותאם למגבלת סמכות השיפוט של בית המשפט בסך 2,500,000 ₪. בית המשפט מצא את רושל באבדז'נוב אחראית אישית בשל מעורבותו האינטגרלית והשימוש לרעה בישות התאגידית לרעת הקונים, והרים את מסך התאגיד. בסופו של דבר חויבו בבז'נוב והחברה שלו לחלוק את חבות הפיצויים, כאשר כל דייר קיבל 208,333 שקל. בנוסף, בית המשפט חייב את בבז'נוב לשאת בהוצאות ערעור בסך 50 אלף שקל. פסק הדין הדגיש את כישלונה של רושל באבז'נוב לעמוד בהתחייבויות משפטיות וחוזיות ומתח ביקורת על השוכרים על הסכמתם הראשונית לתנאי חוזה בלתי מספקים ואי הצגת ראיות מלאות.