ת"א 27594-04-18

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים והורשע בהריגה בקלות דעת ובנהיגה בשכרות, תבע את הנתבע לפיצויים. הצדדים הסכימו על אחריותה של הנתבעת ועל הכיסוי הביטוחי שלה, והותירו את סכום הנזק לקביעת בית המשפט. התובע סבל מכוויות קשות ומנכויות פיזיות ונפשיות עקב התאונה ואושפז למשך 431 ימים. חמישה מומחים רפואיים העריכו את נכותו הרפואית, שהסתכמה ב-98%. בית המשפט בחן ראשי נזק שונים. לגבי נכות תפקודית, בית המשפט מצא כי התובע יכול לעבוד בסביבה מוגנת לכל היותר וקבע את ההפחתה בשכרו על 2,000 ₪. באשר להפסדי שכר בעבר ובעתיד, קבע בית המשפט את בסיס השכר של התובע על 13,737 ₪ ואת ההשתכרות הפוטנציאלית העתידית על 16,500 ₪ לחודש. בגין השתכרות העבר פסק בית המשפט לתובע 755,590 ש"ח, ובגין השתכרות עתידית היוון בית המשפט את ההפסד בסך 2,872,183 ש"ח לאחר שהביא בחשבון את מאסרו של התובע והעמיד את הכנסותיו העתידיות על 14,500 ש"ח לחודש. בית המשפט פסק גם בעניין סיוע לצד ג', וקבע פיצוי עבר בסך 446,000 ₪ בגין סיוע שניתן על ידי אמה של התובעת ופיצוי עתידי בסך 2,757,670 ₪. בגין הוצאות רפואיות פסק בית המשפט לתובע סך של 1,000,000 ₪ בגין הוצאות בעבר ובעתיד, לרבות טיפולים רפואיים, אביזרים ומטפל זר. התאמות דיור נקבעו על 200,000 ₪ לכיסוי העלות הנוספת של דירה נגישה והתאמות. בית המשפט פסק לתובע 300,000 ₪ בגין הגדלת הוצאות הניידות, למרות מאסרו של התובע ושלילת רישיון הנהיגה שלו. לבסוף, קבע בית המשפט פיצויי כאב וסבל בסך 211,562 ₪ וניכה תשלומים שונים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי בסך כולל של 2,062,392 ₪. כמו כן נפסקו לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21% והוצאות משפט. לאחר ניכוי הסכום החד פעמי, נקבע סך הפיצוי המגיע לתובע על סך של 6,488,113 ₪, בתוספת הוצאות משפט.