סע"ש 58662-07-19

תקציר

פסק הדין דן בזכאותו של עובד לפיצויי פיטורים עם התפטרותו עקב הרעת תנאים. העובד הועסק על ידי הנתבעת מס' 1 ולאחר מכן על ידי הנתבעת מס' 2 לאחר חילופי מעסיקים. בית הדין מצא כי העובד התפטר מהנתבעת מס' 1 בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, אותם שילמה הנתבעת מס' 1 למרות שטענה אחרת. לאחר מכן עבר הדיון לחישוב פיצויי הפיטורים. נמצא כי העובד התפטר מהנתבעת מס' 2 ועל כן הנתבעת מס' 3 לא חבה לשלם לו פיצויי פיטורים. בית הדין בחן האם יש לכלול את רכיב העמלה בשכרו של העובד בחישוב פיצויי הפיטורים, ומצא כי יש לכלול אותו לתקופה שבה שולם, בין השנים 2013 ל-2016. טענת העובד כי קיבל רכיב זה לפני שנת 2013 באמצעות הטבות אחרות לא נתמכה בראיות. עוד קבע בית הדין כי העובד לא היה זכאי לתוספת עבור עבודה בשעות נוספות מעבר למה שכבר שולם לו, שכן נטל ההוכחה לא התקיים. זאת ועוד, בית המשפט הורה לנתבעת מס' 2 לשלם לעובד עמלות בסך 6,500 ₪ כאמור במסמכי המשא ומתן אך לא באו לידי ביטוי בתלוש השכר מינואר 2017. לבסוף, דחה בית הדין את טענותיה של הנתבעת מס' 1 לקיזוז על בסיס חוסר נאמנות ותחרות לכאורה מצד העובד, שכן הן לא נתמכו בראיות. לעובדת נפסקו פיצויי פיטורים נוספים בסך 30,833 ₪ מהנתבעת מס' 1, וכן פיצוי הלנה בסך 6,000 ₪ בגין פיגור בתשלום. הנתבעים 1 ו-2 חויבו לשלם את הוצאות העובד ושכר טרחת עורך דין, ואילו העובד חויב לשלם את הוצאותיה של הנתבעת מס' 3.