ע"פ 6967/94

תקציר

בתיק הערעור מדובר במערער שהורשע תחילה ברצח, שהופחת מאוחר יותר להריגה בעקבות הסדר טיעון הקשור להסכמתו להעיד בארצות הברית. הסדר הטיעון נערך לאור עדותו הצפויה של המערער נגד הנאשם העיקרי, צ'ארלס, שבסופו של דבר התבררה כמיותרת כאשר הודה צ'ארלס. למרות הסדר הטיעון לבקשת עונש שנע בין 10 ל-12.5 שנים, הטיל בית המשפט המחוזי עונש של 15 שנות מאסר, מה שהוביל לערעורו של המערער. בית המשפט העליון עמד בפני דילמה, בשאלה האם הסדר הטיעון משרת את הצדק ואת האינטרס הציבורי. השופט באך תמך בכיבוד הסדר הטיעון, וציין כי הוא נעשה בנסיבות סבירות כדי להבטיח שצ'ארלס יועמד לדין, למרות חומרת הפשע המקורי. מנגד, השופט חשין הדגיש את העצמאות השיפוטית מעסקאות טיעון, וטען כי ההסכם נעשה תחת לחץ. השופטת דורנר הדגישה את תועלתם של הסדרי הטיעון במשפט הפלילי, וקבעה כי ההסדר מוצדק בהתחשב בכך שהוא הקל על הרשעתו של צ'ארלס תוך הטלת עונש משמעותי על המערער. בסופו של דבר, בית המשפט העליון, ברוב קולות, הכיר בהסדר הטיעון, ובכך התיישר עם השקפתו של השופט בך לגבי סבירותו בעת ההסכם, ובכך הפחית את העונש ל-12.5 שנים.